יג

כשמתפלל בלא אהוי"ר אז האבנים הם אבנים פשוטים שאינם ראוים לעשות מהם בחי' כתר ועטרה, אבל כשמתפלל באהוי"ר אז האבנים הם אותיות התפלה הם זכים וברורים ומאירים עד שע"י סיוע המלאכי' המקבלי' את התפלה וכמ"ש בזהר דגפיף להון ומנשק להון, פי' שדבור האדם הגם שמתפלל באהוי"ר מ"מ הוא גשמי בערך שיוכל להיות מהם בחי' כתר ועטרה, לכן המלאכי' מזככי' האותיות מגשמיותם כי הדבור שלהם הוא בערך המחשבה שלנו, וגבוה מעל גבוה שומר עד שמלאך מט"ט או סנד"ל קושר כתרים לקונו מתפלותינו, וענין הכתר היינו שיומשך יהי רצון להמשיך אותו ית' בבחי' רצון אותיות צנור שיתצמצם בבחי' רצון. וז"ע ההטי' בקדושה שהוא ענין ההטי' להיות רצון אותיות צנור, והו"ע מה שמל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה, ועד"ז עוד גבוה יותר ע' מזה בלק"ת בד"ה ע"כ יאמרו המושלי' ובהביאור, וע' בספר תקס"ו בכ"י אאזמו"ר ז"ל.

אך הנה זלע"ז עשה האלקי', יש ג"כ ענין ההטי' בקלי' וכמ"ש בזח"א וישב דקפ"ו ע"א ע"פ ויט יהודה עד איש עדולמי שנטה עד דרגא דחיוויא, והיינו כי יש הטי' לגריעותא מה שמל' דעשי' מתלבשת בק"נ ונעשית כדוגמת עת"י לק"נ, ועז"נ אל תט באף עבדך, אל תט לבי לדבר רע, ויהודה הוא בחי' מל' כנודע ממ"ש בזהר בענין כי הנה המלכים נועדו וממ"ש במד"ר ע"פ זה, וע' בת"א פ' בראשית מ"ש בשם הה"ק ר"א ז"ל, וז"ל, ויט יהודה עד איש עדולמי ושמו חירה שמחמת מעשה דיוסף אזי ויט, פי' ויט היינו שנטה למטה בהיכלות הקליפות עד איש עדולמי כדי להעלות ניצוצות משם וזהו ענין הכוונה דנפילת אפים. והגם כי ענין זה הוא כמ"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ששליטת אדם בליעל באדם דקדושה הוא לרע לו בכדי שיוציאו ממנו כל ניצוצות הקדושות שנפלו בשבה"כ, אעפ"כ לע"ע הוא שולט, וז"ע גלות השכינה, וז"ע מה שחששו בנר של שבת שמא יטה לפי שב' נרות דשבת הם זו"נ כמשנ"ת לעיל שבבחי' זו יש זלעו"ז ע' בת"א בד"ה ויאבק איש עמו ובההגהות לשם, ולכן מבחי' זו יכול להיות הטי' לקלי' ח"ו, משא"כ בנר חנוכה שהיא המשכה מבחי' א"א וכמשנ"ת לעיל שכה"ג הוא בחי' א"א וחתום בחותמו