יב

ויומא דשבתא בחי' ז"א וממחרת השבת הוא בחי' בינה, ע"ד שהחכ' נק' בעבר הנהר, כך הבינה הוא בחי' ממחרת השבת שהיא למעלה מבחי' זו"נ שהם בחי' שבתא דלילא ושבתא דיומא, והגם כי בינה נק' ג"כ שבת אבל זהו בחי' שבת שבתון יעו"ש. וע' בספר תרטו"ב בד"ה וכל אדם לא יהי' באוהל מועד, ובספר חורף תרט"ז בד"ה בריתי היתה אתו החיים והשלום מענין מילה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת אחת, ולכן ארז"ל במד"ר באיזה זכות הי' נכנס אהרן לקה"ק זכות המילה היתה נכנסת עמו, והיינו כי שבת היא בחי' קדש, אבל כדי לכנוס לקוה"ק זהו ע"י זכות המילה שניתנה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת אחת שהיא למעלה מבחי' ומדריגת השבת, כ"א ע"ד שבת שבתון ולכן בזכות המילה הי' נכנס לקוה"ק כו'. היוצא מזה ששבת בעצם הוא בחי' שבת להוי' בחי' ז"א, והב' נרות דשבת הם כנגד זכור ושמור הם בחי' זו"נ זכור לדכורא ושמור לנוק', שהיא מקור בחי' השתלשלו' העולמות כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים, ולכן מותר להשתמש לאורה, ועיקר הנרות להשתמש לפניהם ולכן חיישינן שמא יטה כו' כמשי"ת, משא"כ נר חנוכה שמצאו פך של שמן חתום בחותמו של כה"ג, כה"ג הוא בחי' א"א, והחותם הוא בחי' יסוד דא"א, אי אפשר להמשיך בחי' זו בעולמות הנבראים בבחי' גילוי שהרי גם הזהב אין העולם כדאי להשתמש בו כ"ש בחי' שמן זה כו' שאין העולמות יכולים לקבל בחי' זו לכן אסור להשתמש לאורה.

ולכן השמנים והפתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת לפי שבשבת מותר להשתמש לאורה ועיקר מצותה להשתמש לאורה חיישינן שמא יטה, אבל בנ"ח שאסור להשתמש לאורה לכן לא חיישינן שמא יטה. והענין הוא, דהנה איתא בטו"ב צלותא הוא לשון הטי' כמ"ש לא תטה משפט ומתרגמינן לא תצלי דינא, ופי' וענין ההטי', דשורש ענין התפלה היא בחי' יהי רצון להמשיך רצון חדש לרפאות החולה ולברך השנים, וז"ע מט"ט קושר כתרי' לקונו מתפילותיהם של ישראל, כי אותיות התפלה נק' בשם אבנים כמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים כו'. והנה באבנים יש כמה מינים ממינים שונים מאבנים פשוטי' עד אבנים טובות שמאירים, אך הכתר והעטרה עושים מאבנים טובות שמאירי', ועד"ז יובן בנמשל בנפש האדם,