יא
הגבורות דבינה והיא אהבה כרשפי אש מבחי' גבורות עליונות דבינה עילאה דהיינו שע"י ההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה דכולא קמי' כלא חשיב תתלהט ותתלהב הנפש ליקר תפארת גדולתו ולאסתכלא ביקרא דמלכא כרשפי אש שלהבת עזה העולה למעלה וליפרד מהפתילה והעצים שנאחזת בהם, והיינו ע"י תגבורת יסוד האש אלקי שבנפש האלקית, ומזה באה לידי צמאון וכמ"ש צמאה לך נפשי ואח"כ לבחי' חולת אהבה, ואח"כ באה לבחי' כלות הנפש ממש כמ"ש כלתה נפשי כו'. והנה שרש כל העולמות הוא מבחי' חסד כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה שהיא המדריגה היותר גבוה שמאיר בעולמות, וזהו שאמרו במד"ר לא הי' העולם כדאי להשתמש בזהב לפי שזהב הוא בחי' בינה ואין העולמות יכולים לקבל בחי' ומדריגה גבוה כזו, ולא נברא אלא לבנין בהמ"ק לפי שבבהמ"ק בב"ר הי' מאיר ה' עילאה בחי' בינה, ועיקר גילוי בחי' זו יהי' לע"ל כי עוה"ב הוא בחי' בינה.
ועפ"ז יובן מארז"ל באבות ודאשתמש בתגא חלף והיינו לפי שבתורה כתי' הנחמדים מזהב כו', כי אורייתא מחכ' נפקת ולכן היא נחמדת יותר מזהב דבינה, ולכן אסור להשתמש בת"ח. וזהו שנענש דוד על שקרא דברי תורה בשם זמירות כמארז"ל בסוטה דל"ה סע"א, וכמשנ"ת מזה במ"א באריכות שהוא שיבח ד"ת שכל קיום וחיות העולמות תלוי' בדקדוק א' מד"ת, ע' באגה"ק ד"ה דוד זמירות קרית להו, ובאמת בחי' זו הוא בחי' אחור דמגילה עפה, אבל בחי' פנים הוא בחי' ואהי' אצלו שעשועי' בחי' שעשועי המלך בעצמותו ואינה שמחת לבב אנוש ושעשועיו, אלא כביכול שמחת לב ושעשוע המלך הקב"ה שמשתעשע בה כי אלקי' הבין דרכה וידע מקומה ומעלתה בידיעת עצמו כביכול, אבל נעלמה מעין כל חי וכמ"ש ופני לא יראו דהיינו בחי' פנימיותה שהיא מיוחדת לגמרי בא"ס ב"ה המלובש בה בתכלית היחוד, ולגבי א"ס ב"ה כל העולמות כלא ממש ואין ואפס ממש כי אתה הוא עד שלא נבה"ע כו', והלכך גם לבחי' פנימיות התורה אין לשבחה כלל בתהילת חיות כל העולמות מאחר דלא ממש חשיבי כו', ולכן ג"כ אסור להשתמש בת"ח כו'.
ועפ"ז יובן ג"כ מה שנר חנוכה אסור להשתמש לאורה, דהנה נר של שבת הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע ובדרך ההעלאה היא עד ז"א דאצי'. ומה שנק' בינה ג"כ שבת זהו בחי' שבת שבתון כמ"ש בפרדס מהרמ"ק ז"ל בעה"כ בערך שבת, וע' בלק"ת בד"ה והניף את העומר פ"ב מעלי שבתא הוא בחי' מל'
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.