י

משפיע להעלול זהו רק מז"ת, אבל ג"ר שלו הוא בחי' עלול לקבל מעילה הגבוה הימנו, ולכן נק' השתלשלות כמו השלשלת שמליאה טבעות שכל טבעת אוחזת בטבעת אחרת עד"ז הוא ענין השתלשלו' עו"ע שכל עלול דבוק בעילה שלמעלה הימנו. והנה כ"ז הוא בששת ימי החול, שהאור הוא בדרך ירידה והמשכה, אבל בשבת כשהאור בדרך עלי' מלמטלמ"ע להיות כי אז העיקר הוא בחי' ג"ר וכנ"ל ההפרש בין מוחין למדות, לכן מתעלי' בחי' עשי' ביצי' ויצי' בבריאה ובריאה באצי', כנודע מענין נער הייתי גם זקנתי דסליק לסיבא כו', להיות כי בו שבת מבחי' הדבור אשר דבורו של הקב"ה חשיב מעשה, ונתעלה בחי' המוחין שהיו מאירים בשי"ב בבחי' הדבור למקורן, והעולם מקבל חיות מבחי' המחשבה כמ"ש בלק"ת בד"ה שובה ישראל עד פ"ב, ולכן ממצוא חפצך ודבר דבר, דבור אסור כו' להיות כי שבת מבחי' הדבור, אך מפני כי דבורו של הקב"ה חשיב מעשה לכן עיקר השביתה היא מל"ט מלאכות החורש והזורע כו', אבל מ"מ גם דבור אסור מד"ס שעכ"פ הוא בחי' דבור כו'.

ועפ"ז יובן ענין ההפרש בין נר של שבת לנר חנוכה, ומפני מה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה לפי שאסור להשתמש לאורה, דהנה בכלל נר של שבת הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע כמו שנת"ל שרש ענין השבת שהוא בחי' העלאות מלמטלמ"ע כי בו שבת כו', אבל ענין נר חנוכה הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט.

וביאור הענין יובן ע"פ משארז"ל במד"ר ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב (וכ"ה בגמ' ב"ב דט"ז), לא הי' העולם כדאי להשתמש בזהב ולא נברא אלא לבנין בהמ"ק, נאמר כאן טוב, וזהב הארץ ההיא טוב ונאמר להלן טוב, ההר הטוב הזה והלבנון, והענין הוא כמשנ"ת בסש"ב פ"נ דיש עוד בחי' אהבה העולה על כולנה כמעלת הזהב על הכסף, פי' כסף הוא בחי' חסד מלשון נכסוף נכספת לבית אביך שהוא בחי' אהבה וחסד, אבל שרש הזהב הוא מבחי'