ב

ולהבין זה צלה"ק תחלה ההפרש בין תפלה לברכה, שהברכה היא מה שכבר יש במקור למעלה, והברכה היא שיומשך בגילוי למטה, וכענין מ"ש ברוך כו' מן העולם ועד העולם מעלדאת"כ לעלדאת"ג, והגם כי לא נא' רק ב' עולמות, אבל באמת הם כוללי' ריבוי השתלשלו' המדריגות, וכענין שלא נז' רק ב' בחי' ג"ע התחתון והעליון הגם דכתי' בצדיקי' ילכו מחיל אל חיל וארז"ל צדיקי' אין להם מנוחה כו', ובאמת בכל ג' תפלות יש עליות המדרגות, ומכ"ש בכל יום וכמ"ש מזה בהרמ"ז בכמה פי' מאמרי הזהר. ועד"ז יובן ענין הברכה ג"כ שהגם דכתיב מן העולם ועד העולם היינו מעולם העליון לשלמטה הימנו, וב' עולמות אלו עלמא עילאה ועלמא תתאה או עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא כוללי' כל ההשתלשלות כו', ושורש הברכה הוא מבחי' עלמא עילאה בינה, לשון בריכה קיבוץ המים, והיינו בריכה העליונה בינה כו', ונמצא כי ענין הברכה הוא שיומשך מה שכבר יש במקור היינו בבחי' הבריכה העליונה בינה עלמא עילאה, אבל ענין התפלה היא בחי' יהי רצון היינו שיומשך רצון חדש לרפאות החולי' ולברך השנים כו'. והענין הוא, דארז"ל בברכות ד"ח דאר"י משום רשב"י אימת הוי עת רצון בשעה שהצבור מתפללי' מפסוק ואני תפלתי לך עת רצון (תלים ס"ט) ריב"ח מביא מפסוק בעת רצון עניתיך (ישעי' מ"ט) ראב"ח מביא מפסוק הן אל כביר לא ימאס (איוב ל"ו) וכתי' פדה בשלום כו' (תלים נ"ה), ופי' רש"י פדה בשלום זה שעסק בדברי שלום דהיינו תורה דכתי' וכל נתיבותי' שלום (משלי ג'), ובירושלמי ע"פ פדה בשלום שהאנשים שברחו עם אבשלום אמרו נפלה נא ביד דוד ואל יפול דוד בידינו, וזהו כי ברבים היו עמדי שהרבים שהיו עם אבשלום היו עמדי. ולכאו' צ"ל איך בטחו כ"כ שדוד ירחם עליהם הלא ארז"ל ע"פ אדמוני עם יפה עינים יושב ודן בסנהדרין, והם היו מורדי'. וגם הלא נק' איש הדמים, משא"כ שלמה שנק' איש מנוחה.

ויובן בהקדם ענין התפלה, דהנה כלליות השתלשלו' העולמות לגבי א"ס אין ערוך לך אפי' כטיפה מים יכולני לשער, וגם הטיפה היא מהות המים,