תצט

ויהא חדו שלים הה"ד ועלו מושיעים כו' בקדמיתא ולבתר והיתה להוי' המלוכה מאן מלוכה דא מטרוניתא הה"ד והיתה לה' המלוכה ולבתר דיזדווגון כחדא מה כתי' והי' הוי' למלך על כל הארץ כו'. ובזח"ג ס"פ בלק דרי"ב ב' ובההוא זמנא יקים קוב"ה למתייא דעמי' ויתנש מיתא מנהון הה"ד ימין ה' כו' לא אמות וכדין ועלו מושיעים כו', והיינו כמ"ש לעיל שלע"ל יהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ויהי' בלע המות לנצח, אז יהי' גם תחה"מ ויהי' גילוי בחי' טלא דנטיף מע"ק להחיות את המתים כו'.

ובילקוט בתילים רמז תשנ"ד כל זמן שהרשעים שולטים בעולם כביכול אין הקב"ה יושב על כסאו כו' ואימתי יושב ועלו מושיעים בהר ציון, והיינו כי בזמן שהרשעים שולטי' עדיין לא נתבררו הניצוצות מהם שזהו מ"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ששליטת אדם בליעל באדם דקדושה הוא בכדי להוציא ממנו הניצוצות שנבלעו בו ע"י שבה"כ, וזהו"ע ויברך יעקב את פרעה ברכו שיוכלו ישראל להוציא מאתו הניצוצות שנבלעו בו כמובן מדברי הזהר עפ"ז. וכשישלמו הבירורי' אז הקב"ה יושב על כסאו כי עכשיו אין השם שלם ואין הכסא שלם, אבל לע"ל ישב על כסאו. ובשה"ש רמז תתקפ"ז כל הימים שאתה בגולה אין לי חילות ומלכות, עד שתחזרו למלכותכם שנא' ועלו מושיעים כו' והי' להוי' המלוכה כו' ואומר ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, והיינו כי קוב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא כנ"ל לכן עד תחה"מ אין לו חילות ומלוכה, אבל לע"ל כשיהי' תחה"מ אז יהי' לו חילות ויהי' לה' המלוכה. וע' בשל"ה שער האותיות דנ"ט ע"א מענין ועלו מושיעים כו', ובתושב"כ בדף ר"צ ע"ב ובהתם זוהמת הקליפה מישראל ויטהרו ואז ועלו מושיעים בהר ציון כו', ובדרצ"ו ע"ב כ' שועלו מושיעים כו' שיהי' בזמן הגאולה זהו בזכות התשובה והיינו כנ"ל בענין ושבי' בצדקה כו'.