תעט

ואד יעלה מן הארץ שפי' ואד הוא בחי' אתכפי' ואתהפכא עד שיחזירה אל האלקים אשר נתנה.

והדרך איך יהפוך לבו הוא בשומו ללבו מ"ש ראה נתתי לפניך החיים והטוב והמות והרע ובחרת בחיים. ולכאו' צ"ל מ"ש ובחרת בחיים מי לא יבחר בחיים שצריך אזהרה ע"ז ובחרת בחיים, אך הענין הוא דהנה חיים אין הפי' החיים של ע' שנה, אלא חיים הוא בחי' חיי נצחי, והמות הוא ההיפוך, והאזהרה ובחרת בחיים לבחור בחיי נצחי.

והענין הוא דהנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם כו' איש לא נעדר, וצ"ל מה שמצוה הנביא וראו מי ברא האיך רואים מי ברא (בל"א עש זעט זיך ניט), ובתרגום מפרש וראו מי ברא אלה ודחלו מן קדם דברא כו', אך פשוטו של מקרא הוא וראו ל' ראי' וא"כ צ"ל כנ"ל. אך הענין דהנה נודע בלשון חכמי המחקר דהבורא ית' אינו לא הוה ולא נפסד ח"ו, והנבראים הם הוים ונפסדים שהרי אנו רואים שבכלל כל הנבראים הם הווים ונפסדים, ויש ברואים שהם ממוצעים דהיינו שהם הווים ולא נפסדים, כמו השמים וצבא השמים אע"פ שהם הווים אעפ"כ אינם נפסדים כי פי' לשון נפסדים הוא שנפסדים מעט מעט ולא שנפסדים בבת אחת כ"א מעט מעט הם נפסדים עד שנפסד הנברא לגמרי, כמו האדם בעת לידתו הוא הוה ואח"כ הוא נפסד מעט עד לאחר ע' שנה הוא מת שהוא שנפסד לגמרי, ובהע' שנה שהוא חי הוא נפסד מעט מעט ואין יום א' דומה לחבירו (וכמ"ש בבחיי שבהאדם אינו דומה רגע א' לרגע שאחריו שמתייבש לחותו מעט מעט), וכמו"כ בצומח למשל האילן בעת התחלת צמיחתו הוא הוה וכאשר נתייבש הוא נפסד לגמרי אך היבישות שלו אינו בפעם אחת כ"א שנפסד מעט מעט כמו תחלה נושרים העלים ואח"כ הענפים ואח"כ מתייבש גוף האילן מעט מעט עד שנפסד לגמרי, וזהו הנק' הוה ונפסד. אבל הברואים דשמים וצבא השמים אינם נפסדים וכמ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואמרו בירושלמי פי' בהבראם כיום הבראם, פי' כיום הבראם שהם חיים וחזקים כעת שהוא קרוב לשית אלפי שני כיום שנבראו והיינו שאינם נפסדים, ומ"ש ושמים כעשן נמלחו כו' היינו שבכלות