תעג

ג"כ, אבל מ"מ הם רק כמו בחי' גופין כנ"ל. וזהו כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו, בראתיו הוא בחי' עולם הבריאה עולם הנשמות כמ"ש בת"ז לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא והיינו שהוא מבחי' לבוש המחשבה וכמשארז"ל נש"י עלו במחשבה, יצרתיו הוא בחי' עולם הדבור עולם המלאכים, ולכן כתי' יוצר אור ובורא חשך שעולם היצי' נק' בשם אור ועולם הבריאה נק' בשם חשך והיינו מפני כי בריאה הוא מבחי' אותיות המחשבה, שחיות עולם הבריאה הוא מבחי' אותיות המחשבה לכן היא בחי' חשך דהיינו בחי' העלם, וכמשל המחשבה שהיא בהעלם במוח האדם ואינה נגלית לזולתו, משא"כ בחי' הדבור הוא בחי' גילוי לזולתו לכן נק' עולם היצירה בשם אור, אף עשיתיו הוא בחי' עולם הגלגלים ומהם נשתלשל עולם העשי' הגשמי ג"כ שהוא בחי' כח המעשה שהוא היותר חיצוני.

וזהו מ"ש על כל שבח מעשה ידיך שבחי' העשי' הוא הכח היותר חיצוני, ולכאו' צ"ל הלא כתיב בדבר ה' שמים נעשו שגם העשי' נתהווה מבחי' דבור, אך הענין י"ל שאותיות הדבור כשמשתלשלי' להתהוות עולם העשי' הם כמו בחי' אותיות הכתב שהם ג"כ בחי' אותיות וכנ"ל שהם פנימיות העשי', ומ"מ לגבי בחי' כח הדבור עצמו הם בחי' עשי' כנ"ל בחרש המדבר מתוך הכתב כו'. והנה מבחי' אף עשיתיו הנה אף הפסיק הענין שנעשה מקור גם לבחי' ע' שרים עד שבהשתלשלות נעשה למטה רע גמור ויצה"ר, עד שכתיב ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע שהרע הוא יותר למטה מבחי' מות והיינו בחי' ג"ק כו', וכ"ז נשתלשל מבחי' אף עשיתיו. ונמצא כי המשל מכוון אל הנמשל שכמו שבמשל הנה עצמיות הנפש הוא למעלה מן השכל ומדות ויש בחי' שכל ומדות והנפש מתאחדת עם בחי' שכל ומדות ע"ד כמו בחי' גופין ויש ג' לבושי הנפש מחדו"מ, וככה הוא למעלה שאוא"ס ב"ה לאו מכל אינון מדות כלל, ואצי' נק' בחי' גופא דהיינו בחי' כלים להשראת אוא"ס (ואף שבחכמה מאיר יותר זהו מחמת דקות כלי החכ'), וג' עולמות בי"ע הם בחי' לבושין מחדו"מ כו'.