תעב

משא"כ בחי' מחדו"מ הם בחי' לבושין כו'. אבל עצמיות הנפש הוא למעלה מבחי' שכל ומדות, וזהו שבכה ריב"ז ואמר איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, והענין הוא דהנה מצד בחי' שכל ומדות לא הי' מסופק כלל כי הי' כל ימיו עוסק בתורה ובעבודה כו', אלא שהספק שלו הי' על בחי' מס"נ שזה אינו ע"פ שכל ומדות כ"א מצד בחי' עצמיות הנפש שלמעלה מן השכל ומדות, כי מצד השכל והמדות לא יתחייב כלל לבוא לבחי' מס"נ ואפי' בתורה אינו כתי' כ"א לאהבה את ה' כי הוא חייך שהאהבה היא ע"פ טעם ודעת מחמת כי הוא חייך, אבל בחי' מס"נ שזהו למעלה מן השכל ע"ז הי' מסתפק, וזה תלוי בעצמיות הנפש שלמעלה מן השכל ובלשון הזהר ובע"ח נק' בחי' זו בשם נשמתא לנשמתא, ובלשון [המד"ר (בראשית פי"ד)] אמרו שיש בנפש ה' בחי' נפש רוח נשמה חי' יחידה, נשמה הוא בחי' השגה והבנה כמ"ש נשמת שדי תבינם, רוח הוא בחי' המדות, אבל בחי' ח"י הם בחי' עצמיות הנפש שלמעלה מבחי' שכל ומדות ולכן נק' יחידה שהיא בחי' כתר שבנפש כו'. ונמצא כי בד"כ יש ג' בחי', הא' הוא בחי' עצמיות הנפש שלמעלה מבחי' שכל ומדות, הב' הוא בחי' שכל ומדות שהם כמו בחי' גופין להנשמה, הג' מחדו"מ הם ג' לבושי הנפש כו'.

וכ"ז הוא משל ומבשרי אחזה אלקה להבין ההפרש שבין אצי' לבי"ע, שהאצי' נגד בי"ע הוא כמו גופין לגבי לבושין וכמ"ש בת"ז בפתח אלי' וכמה גופין תקינת לון דאתקריאו גופין לגבי לבושין דמכסיין עליהון, דהנה ע"ס דאצי' הם מקור להשפעה כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שהוא מקור להשפעה, וכן כתיב מכלכל חיים בחסד שהחסד הוא מקור להשפעה, אבל אוא"ס ב"ה הוא למעלה מבחי' אצי' וכנ"ל במשל הנפש עם שכל ומדות, רק שהנפש מתאחדת עם שכל ומדות כמשל הנפש עם הגוף, וככה הוא למעלה שאוא"ס ב"ה הוא למעלה מגדר וערך אצי' רק שהשראת אוא"ס הוא בע"ס דאצי' שהם בחי' כלים ולבושי' להאור, וע"ד משארז"ל כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי', ולכן איהו וגרמוהי חד