תס

בהשוואה א', ע"כ מבקשים שיהי' ברוך ונמשך מבחי' למעלה עד אין קץ גם למטה שיהי' מאיר בעשיי' כמו באצי', ועמ"ש בת"א סד"ה ראה ריח בני, אך הברכה היא בתוס' וריבוי ההמשכה מלמעלה מסדר ההשתלשלו' כו', ועמ"ש בענין על שלא ברכו בתורה תחלה, ומ"ש ע"פ שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' שיומשך הברכה בבחי' קדוש בוא"ו מבחי' קדש.

וגם זהו ענין מודים אנחנו לך ע"ד כי אל דעות שיש ב' דעות מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, ונת' לעיל פי' למעלה עד אין קץ ופי' למטה עד אין תכלית, והנה הב' דיעות הם קודם התפלה, אבל אח"כ בתפלה שנתגלה אור א"ס ב"ה איך הוא למעלה עד אין קץ, לכן אנו אומרים מודים אנחנו לך שהוא כפי דעה העליונה, והיינו תפלה לשון חיבור שמתחברים הב' דיעות. וההפרש בין ברכה להודאה, כי ברוך הוא חכמה והחכמים נק' עיני העדה בחי' ראיה, והודאה מבחי' בינה עד הוד אתפשטת ובינה הוא שמיעה ואין דומה שמיעה לראי' שכשרואה הדבר א"א כלל לעשות ההיפוך כו', ובדרוש ל"ג בעומר נת' שיש הודאה שלמעלה מברכה י"ל ע"ד מודים אנחנו לך ויברכו שם כבודך וברכו את ה', הגם שנתבאר שהברכה מלמעלה מסדר ההשתל' היינו מאור א"ס שלמעלה מהקו ומ"מ הוא מבחי' שמו מל' דא"ס כנ"ל, אבל בעצמותו ממש אין שייך רק הודאה כו'.

ו) והנה תכלית העבודה כו' [היא שישליך נפשו מנגד ויבטל רצונו מפני רצון העליון ב"ה כדכתי' אליך הוי' נפשי אשא כו', וירצה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה לדבקה בו ולא להיות נפרד ח"ו. והנה העצה היעוצה לידבק באוא"ס ב"ה הוא ע"י עסק התורה כו' כי אורייתא מחכמה נפקת]. ומ"ש ע"י התורה י"ל כי התורה מחכמה ובחכ' שורה א"ס אע"ג שחכמה כלי כנ"ל ס"ד, מ"מ כמו בנשמה אף שהיא למעלה משכל ומדות עכ"ז השראתה בהשכל כמ"ש בהביאור ולא תשבית ובד"ה וידבר דעשה"ד פ"א, ונק' המאור שבה ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה בשביל כנ"י אף בלא אתעדל"ת ע"ד טל תורה, אבל כשאדם יחידי עוסק בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ועד"ז תפלת הרבים לגבי תפלת היחיד שע"י תפלת הרבים נמשך למטה, משא"כ ע"י תפלת היחיד נשאר למעלה (י"ל כדי שיומשך למטה צ"ל ההמשכה מלמעלה יותר כמו