תנח

נוגעים בעצמות ומהות הנפש, משא"כ הלבושים שיכולים להחליפם (ועיין מזה בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו, ובפ' יתרו בד"ה זכור ושמור דרוש השני, ובלק"ת סוף שה"ש בביאור כי כאשר השמים החדשים).

ג) ועתה י"ל ההפרש בין אור לשפע, כי שפע כמו השפעת שכל יש שינוי והתפעלות בהמשפיע ואף בעצם הנשמה, משא"כ בבחי' אור כמו אור השמש ואור הנר, לכן למעלה התהוות ע"ס הוא רק ע"י הארה ולא בבחי' שפע (וא"כ אינו כמו הנשמה בשכל ומדות שלה שמאירה בבחי' שפע), ואף שבחכ' מאיר יותר זהו מצד מעלת כלי החכ'. והנה אצי' נק' גופא ובי"ע נק' לבושים (ואצי' שזהו גופא היינו עד"מ ג' שכליים וז' מדות שהם כמשל הגוף, ובי"ע היינו ג' לבושים מודומ"ע), שבאצי' איהו וגרמוהי חד כמו יחוד הנשמה עם הגוף, והוא ענין דאפיקת עשר תקונין כו' וההוא נביעו איהו נשמתא לגופא כו', והיינו שאצי' זהו ע"ס שהם ג' שכליים חב"ד וז' מדות, וכבר נת' שהשכל והמדות הם נק' עצמיות ופנימיות לגבי מחודומ"ע שנק' לבושים וחיצוניות.

ד) והנה מבי"ע הנק' מודומ"ע והם לבושים משם נמשכים נשמתא לבני נשא, כמאמר לבושין תקינת לון דמינייהו פרחין נשמתין לבני נשא, ומבי"ע משתלשל עד הגלגלים והמזלות שהם המשפיעים לעוה"ז הגשמי, ויש שרים שר של מים שר של אש כו', והם מבחי' עשיי' שמקבלים מכח המעשה כמ"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת על כל שבח מעשה ידיך (שכח המעשה הוא למטה מכח הדבור, ואף שבאמת בדבר ה' שמים נעשו י"ל ע"ד שיש אותיות הכתב שהן למטה מאותיות הדבור, וכמו שארז"ל חרש המדבר מתוך הכתב דינו כחרש ולא כפקח, הרי הכתיבה למטה מהדבור, עד"ז יובן ענין אותיות המחיה עולם העשי' נק' מעשה ידיך, וזהו לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו הפסיק בין יצי' לעשי' וכמ"ש מזה בד"ה לבסומי בפוריא דרוש הראשון.

וזהו ענין שאוא"ס מאיר למטה עד אין תכלית שהרי מחיה גם הרע שגרוע מהדומם כו' (והיינו כנ"ל שבכח העשיי' יש ג"כ כמה מדרגות פנימיות וחיצוניות כו'). וענין למעלה עד אין קץ, כי גם אצי' נק' גופא, והתהוות אצי' הוא רק