תנז

וכן החרש שאינו לא שומע ולא מדבר יש בו כח המעשה ועכ"ז נחשב אינו בן דעת, נמצא כח המעשה נמשך מנפש החיונית ולא מנפש המדברת, וכשיש בו הדבור נחשב בר דעת, וע' בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה שמע ישראל שהקול והדבור נמשכים מאברי הנשימה שלמעלה מהפרסא שהוא חצר הכבד כו', ויש בו ג"כ חיצוניות והוא הבל הדבור וברוח פיו, ולמעלה מזה הוא הדיבור בצירופי אותיות שנמשך מהשכל כי אבא יסד ברתא, משא"כ בההבל עדיין אין בחי' אותיות ושכל וכמו בעשיי' כח הזריקה לגבי כח הכתיבה (ואף שיש הבל שלמעלה מהדבור כמו נשיקין בפנימי' הלב, זהו הבל הפנימי שמחבר המדה והמחשבה עמ"ש על מאמר הזח"ג פ' תזריע דמ"ז ע"ב בענין שבעה הבלים שאמר שלמה, ועיין בלק"ת פ' במדבר בד"ה ביאור ענין שעורה ושם פ"א גבי פי' וענין הבל ר"ל התפשטות חיות הנפש כו'). והנה למעלה מהדבור ופנימי יותר זהו המחשבה, וגם במחשבה יש פנימיות וחיצוניות כמו עומק המח' נחשב פנימיות לגבי סתם מחשבה. ולמעלה מהמחשבה זהו המדות, כי המחשבה היא רק לבוש ואפשר להחליף המחשבה, משא"כ המדה קשה להחליפה וצריך יגיעה רבה לבטל המדה, ולמעלה מהמדות זהו השכל. והנה המחשבה נק' ונהר יוצא שנובע תמיד מהשכל ע"י המדות, ומשם יפרד י"ל כשנמשך בהדבור.

ב) והנה הגם שמבואר בסש"ב שהשכל והמדות הן עצמיות הנפש, היינו לגבי מחודומ"ע נקראו השכל והמדות עצמיות הנפש שהן עשר בחינותיה, אבל לגבי מהות ועצם הנשמה גם השכל והמדות נק' רק לבושים (וכמ"ש מזה בלק"ת פ' ויקרא בד"ה ולא תשבית מלח), כי בעצם ומהות הנשמה אין שייך שכל ומדות כלל (ר"ל לא מערך השכל ומדות שמאירים בגוף, וע' בלק"ת בד"ה ראה אנכי נותן בפי' משכיל לאיתן). אך ההפרש בין מחדומ"ע שנק' לבושים ובין השכל והמדות, זהו כמו ערך הלבושים גשמיי' לגבי הגוף שהוא ג"כ רק לבוש להנשמה המלובשת בו, ועכ"ז הוא מתאחד בתכלית עם הנשמה וכנ"ל שהמדות אהוי"ר הם