תנ

הגדולה זו מע"ב והגבורה זו יצ"מ כו', והיינו כענין מ"ש (בישעי' סי' נ"ב יו"ד) חשף ה' את זרוע קדשו כו' כי הולך לפניכם ה', והו"ע ולא יכנף וכמ"ש בסדור בד"ה שימני כחותם שלא יסתתר עוד בבחי' לבושי', אלא יבוא אורו למטה בבחי' גילוי ממש כו' וזהו חשף ה' את זרוע פי' חשף בבחי' גילוי, וזהו לך ה' הגדולה. ושני הפי' אמת), וכ"ז בקדושה.

קיצור. שבקדושה יש ב' בחי' חסד, הא' בחי' חסד דאצי' בחי' חסד זוטא, שבא מחמת הקטנות שמקטין א"ע והוא בחי' חסד דאברהם שהי' שפל בעיני עצמו כעפר ואפר, הב' בחי' חסד הבא מחמת רוממות גדולתו העצמית כו'.

והנה כתיב וחסד לאומים חטאת, וצריך להבין בחי' חסד זה שהוא חטאת, ולכאו' צ"ל למה נק' חטאת הלא הוא בחי' השפעת החסד, אך הענין הוא דהנה החסד שעושין העכומ"ז אינו כ"א להתייהר, והיינו שהחסד הוא מחמת בחי' הגסות וגדלות ואינו מחמת בחי' הביטול כמו חסד דאברהם שבא מחמת הביטול ושפלות כו', וגם אינו בחי' החסד שמחמת רוממות גדולת עצמותו ית', כ"א החסד דלאומים הוא בחי' חסד הבא מחמת גסות הרוח כו'. ולהבין זה הנה שרש בחי' החסד הלזה הוא מבחי' החסד דתהו, ששם נק' החסד בשם גדולה והיינו שהוא בחוזק מאד, אך כאשר נפל למטה בשבה"כ מחמת ריבוי תגבורת החסד נפל למטה בחסד דלאומים שהוא חטאת כו', ונעשה מזה למטה חסד הבא מחמת גסות שהוא משבה"כ דשם ס"ג כו' כנודע ממ"ש במ"א. משא"כ חסד דאצי' הוא בחי' חסד דתיקון כו'.

וזהו שכינו המקובלים הראשונים שלפני האריז"ל בשם מדת גדולה כוונתם על בחי' החסד דתהו שהוא בחי' גדולה, היינו בבחי' תגבורת אנא אמלוך (שלכן היו נקודות זת"ז כמ"ש וימלוך תחתיו כו' שכ"א הי' בבחי' תגבורת כו'), אבל האריז"ל מדבר בבחי' חסד דאצי' לכן קורא זה חסד סתם.

ובזה יובן ג"כ מ"ש ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא, ופירשו בזהר ויקרא ד"ז ע"ב אחותו דא כנס"י כו', יעו"ש, ולפי פי' הפשוט פי' חסד הוא ל' זמה וחרפה כו' כמו שפי' רש"י ז"ל. אך הענין הוא דהנה כשנצטוו ישראל על פרשת עריות בכו, והיינו מפני שהשיגו שלמעלה היחוד דעריות גבוה מאד וכמ"ש ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא כפי' הזהר, וכמ"ש באברהם אחותי בת אבי היא, וידוע הפי' בת אבי מבחי' חכ' כמ"ש בבה"ז, ולכן רצו להמשיך למטה ג"כ מבחי' יחוד זה, אך באמת א"א למטה להמשיך בחי' יחוד זה כי לפי שיחוד זה מבחי' גבוה מאד, וכשנפל בשבה"כ הנה הוא נמשך במקום הקליפות דוקא כמשל הארי' שהוא למעלה בחי' חסד פני ארי' אל הימין הנה למטה הוא חיה טמאה דוקא כו', לכן א"א להיות יחוד זה למטה