תמה

מעביר על מדותיו אינו כלי לגילוי גדול כזה, ונשאר ההמשכה למעלה, וכדי שיתגלה למטה על נפש האדם צריך להיות מעביר על מדותיו אז הוא כלי שיתגלה לו בחי' זו. ובענין משים עצמו כשיריים צ"ל איך יודעי' שמעביר על מדותיו, והגם כי לא אירע לו שיחלק עם חבירו, מ"מ ידעו שהוא יעביר על מדותיו כשיזדמן לו, הנה אם הוא משים עצמו כשיריים בעולם ואז ממילא כשיזדמן לו א' שיעשה לו היפך מדתו, או איזה ענין נגד מדתו יעבור על המדה בודאי מאחר שמשים עצמו כשיריים בעולם ממילא די לפניו איך שיהי' כו', וא"כ ראב"ח מפרש בירור הענין איך לידע שהוא מעביר על מדותיו, כשמשים עצמו כשיריים כו'.

ג) ובירושלמי ספ"א דפאה וספ"א דקדושין רובו זכיות יורש ג"ע, רובו עבירות יורש גיהנם הי' מחציין, אר"י בר"ח נושא עוונות אין כתיב כאן אלא נושא עון הקב"ה חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות וזהו נושא עון כו', והיינו כי אין מדקדקין עמו להענישו כשעוונות הם מחצה. והענין הוא כי שרש הדקדוק נמשך מצד בחי' הצמצומים שמצמצמים בהסתר אחר הסתר מזה נמשך הדקדוק לדקדק על כל דבר כו', אבל מצד בחי' אוא"ס ב"ה כחשיכה כאורה כו' ואם צדקת כו' לכן בהגלות נגלות בחי' יגמה"ר לא נמצא הדין והדקדוק לדקדק מאחר שמחצה עוונות מהראוי להענישו, כ"א אין מדקדקין עמו, ומ"מ הקב"ה חוטף שטר אחד בכדי שיכריעו הזכיות שלא יעלה הקטרוג מלמטה ממקום שמדקדקין, לפי ששם נמשך ע"פ הצמצום לכן נמצא שם הדקדוק, אבל כאשר הזכיות מכריעים אז אין שטן ואין פגע רע כו'.

קיצור. שורש הדקדוק נמשך מצד הצמצום, אבל בהגלות נגלות יגמה"ר אינו נמצא הדקדוק, רק בכדי שלא יעלה הקטרוג, לזה חוטף הקב"ה שטר א' [ועי"ז] מכריעים הזכיות ואז א"ש ואין פ"ר.

ד) ועוי"ל דהנה כשמחצה עוונות ומחצה זכיות אז הם חו"ג שוה בשוה, ולכן הגם כי מצד החסד הי' נמשך שזה זכאי מ"מ מדת הגבורה מעכבת, ומצד הגבורה הי' נמשך להיפך, רק שמדת החסד מעכבת. אבל מדה"ר נותנת מקום גם למדת הגבורה, כי הן אמת שסיגל מחצה עוונות וראוי להענישו ע"ז, מ"מ צריכים לרחם עליו שמ"מ עשה מחצה זכיות כו', והרי היא נותנת מקום למדת הגבורה, לכן אין מדת הגבורה מעכבת כלל, ולכן ארז"ל הלכה כדברי המכריע, והיינו מפני כי המכריע נותן מקום לשניהם, ועמ"ש מזה בד"ה ביום השני דחה"ש. וכ"ז הוא בחו"ג ות"ת דאצי' כו', אבל מצד י"ג מדה"ר הקב"ה חוטף שטר אחד מהעבירות בכדי שיכריעו הזכיות כו', וא"כ אין מקום להענישו כלל. והזוכה לבחי' זו הוא העוסק בתומ"צ, כי הנה ע"פ שכלו יהולל איש שהנהגת המדות הוא ע"פ השכל, ולכן אם עוסק בתורה כל היום וכל הלילה מזדככים מדותיו ג"כ להיות מעביר על מדותיו, ולהיות בעיני עצמו כשיריים ומותר בעולם, או לסגל מצות ומע"ט מחצה