תמב

אדם העליון שצ"ל הדבק במדותיו, אעפ"כ טוב לחסות בהוי' היינו ע"ק אל עליון סוכ"ע, ועמ"ש ע"פ טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך בענין שאלו לחכ' נפש החוטאת במה תתכפר אמרה תמות כו' שאלו לנבואה כו' שאלו לתורה כו' עד שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה כו' דחכמה היינו חכ' תתאה, נבואה נו"ה, תורה תפארת, הקב"ה עת"י, ולכן בח"ת הוא ב' שם אלקים הוא בחי' דין ומשפט, אמרה מדה כנגד מדה שכשם שהוא לא המשיך אורות בכלים לכן יפרד אור הנשמה מן כלי הגוף כו', ונבואה היינו נו"ה מצאה תיקון לנפש החוטא ע"י יסורים וכענין יסורים ממרקין, ותורה זהו בחי' חכ' אמרה יביא קרבן כו' להיות כי ע"י העלאת הקרבן לשרשו ומקורו פני שור עי"ז גורם להיות והחיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא כו' ומשם נמשך הסליחה והמחילה כי שם אינו תופס מקום כו', אמנם הנה כ"ז הוא על שוגג, אבל שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה שע"י התשובה ממשיך להיות נושא עון כו'.

ב) אמנם עדיין צ"ל למה צריכין ענין התשובה הלא מאחר שהוא נושא עון מפני מה לא יומשך הסליחה גם למי שלא ישוב ג"כ מאחר שאינו תופס מקום כלל כו', הנה ארז"ל בר"ה די"ז א' ר"ה ברי' דר' יהושע חלש, אזל ר"פ לשיולי כו' א"ל עבידו לי' זוודתא, לסוף איתפח כו' וא"ל הקב"ה הואיל ולא מוקים במילי' לא תוקמו בהדי' שנא' מי אל כמוך, א"ר אחא בר חנינא אלי' וקוץ בה לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים, פי' רש"י ז"ל לא מוקים במילי' שאינו עומד במדותיו, לא תוקמו בהדי' לא תדקדקו אחריו, אלי' כו' דבר תנחומין יש כאן אבל יש בתוכה דבר קשה שאינה שוה לכל אלא למי שמשים עצמו כשיריים. ולכאו' צ"ל הלא בחי' זו דמי אל כמוך הוא מבחי' יגמה"ר, ואיך מדקדקין כ"כ שדוקא למי שמשים עצמו כשיריים, ועוד דמהמעשה דר"ה ברי' דר"י משמע שגם מי שאינו עומד במדותיו אין מדקדין עמו ג"כ, הגם כי אינו משים עצמו כשיריים לגמרי כו'.