תלג

ונה"ב, שמתחלה היתה עומדת באהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, שהיתה עומדת באהוי"ר ודבוקה בה' אחד, וגם נפשו הבהמית נלקחה מפני שור שבמרכבה שגם הם עומדי' ברום עולם ומשמיעים ביראה, ואומרים קדוש וברוך, וכאשר מתלבשת הנשמה בגוף ונה"ב הנה לא די מה שהיא עצמה איננה חפיצה ליכלל בה' אחד, הנה היא מקררת גם הנה"א שיומשך אחר תענוגי' גשמי' ולשכוח על ה' אחד ממכ"ע וסוכ"ע. וזהו שאומרי' בתפלה סלח לנו כי חטאנו, דלכאורה צ"ל מפני מה אומרים זה בשמו"ע, שהי' מהנכון לומר כן קודם התפלה, שקודם שיתחיל להתפלל יתוודה על חטאותיו. אך הענין הוא דהנה קודם התפלה דרך איש ישר בעיניו, שמאחר שאינו עושה עבירה בפו"מ ומקיים ג"כ מצות הרי הוא בעיני עצמו נחשב לצדיק גמור, אבל ע"י התפלה כשמתחיל תחלה הודו לה' קראו בשמו שמתחיל להודות הגם כי איננו מבין שכן הוא, ואח"כ ע"י פסוד"ז שמזמר עריצים ומכרית כל החוחים והקוצים אז אח"כ בברכת ק"ש כשמתבונן בשרשו ומקורו איך שגם שורש ומקור הנה"ב ג"כ בטל לאלקות, שעי"ז מתעורר בנפשו הבהמית ג"כ בחי' ביטול ולכה"פ שלא תעכב את נפשו האלקי', אז יוכל למס"נ בק"ש בה' אחד, ואחרי אשר פועל ישועות בנפשו שיוכל לבוא לידי רצון פשוט ליכלל בה' אחד הסוכ"ע, אזי רואה איך שהוא רחוק מאלקות בתכלית לכן אומר סלח לנו כי חטאנו, משא"כ קודם התפלה. והנה כשמתבונן בכ"ז יתמרמר לבו ונפשו בקרבו על עוצם ריחוקו מה' אחד, אזי הוא נבזה בעיניו נמאס ומשפיל א"ע מאד עד קצה האחרון ממש, ולזה ארז"ל כל המנבל א"ע הקב"ה מגביהו, פי' כשמשפיל א"ע עד קצה האחרון, הקב"ה שהוא סוכ"ע שאין בו מעלה ומטה מגביהו, וע' מענין זה בד"ה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, ובד"ה וירא ישראל שלא נדפס. ונמצא כי ע"י העוני שמתבונן איך שהוא רחוק מאלקות שכמו העני ביתו ריקם מכל, כך הוא ריקם מבחי' המשכת אלקות בנפשו וע"י שפלות ומרירות זו, הקב"ה שהוא סוכ"ע מגביהו, ונמצא כי ע"י העוני בא לבחי' סוכ"ע כו'.

ה) והנה י"ל עוד יעטוף הוא לשון הטפה והזלה מלמעלמ"ט כו', והענין הוא דהנה כתיב אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, מלמעלה למטה, דהיינו כמו שלמטה בנפש האדם יש נר"נ, כך למעלה יש נפש רוח ונשמה וכמ"ש נשבע ה' בנפשו, נפש הוא בחי' ממכ"ע שמחי' את העולמות וכמ"ש והר סיני עש"ן, ר"ת עולם שנה נפש, שנפש הוא חיות העולמות שהוא בחי' ממכ"ע כי הדם הוא הנפש, ורוח הוא בחי' סוכ"ע, וזהו מ"ש בדור המבול לא ידון רוחי באדם לעולם, לפי שקודם דור המבול הי' מאיר בחי' רוח ולכך הי' בהם אריכות ימים שהיו