תלב

שכל א"א להשיג באלקות, אבל ברעו"ד שהוא בחי' רצון שלמעלה מן השכל נתפס עצמות אוא"ס ממש, וזהו מן המיצר קראתי י"ה דהיינו מבחי' מיצר שהוא בחי' רצון פשוט כו'.

ד) והנה כדי להגיע לבחי' מיצר זה יכול העני להגיע יותר, וכמ"ש רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ויצעקו אל ה' בצר להם, שע"י רעבים גם צמאים עי"ז ויצעקו אל ה' בצר להם כו' וכמארז"ל במד"ר באיכה צריך יהודאי לחרובא עביד תשובה, בבחי' רצון פשוט, ולפי שהעני מגיע יותר לבחי' מיצר עי"ז תפלה לעני קודם מתפלה למשה, ומה גם שטענתו חזקה בתערומת הנ"ל למה יגרע חלקו שיהי' הוא העני, מאחר שגם קיום העשיר א"א להיות כ"א כשיהיו עניים דוקא, שהרי בכלליות ההשתלשלות הוא בדרך משפיע ומקבל וכנ"ל, וא"כ גדלה צעקתו וטענתו חזקה מדוע הגיע לחלקו שיהי' הוא העני, ומה ראו על ככה כו', ולכן תפלתו קודמת להיות בא בטענה חזקה כנ"ל, ולהיות כי לפ"ד הנכון עמו, והאמת כן הוא, והעניות שלו הוא מחמת שבסדר השתלשלות צ"ל כן ולא בחטאו בא, לכן יותר יכאב לבו מדוע הגיע לו ככה, ועי"ז יוכל לבוא יותר לבחי' המיצר להיות צעק לבם אל הוי' בבחי' רצון פשוט, ועי"ז תפלתו קודמת, ועמ"ש בד"ה ציון במשפט מענין ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, ממ"ש בזהר בשלח אימת מוסרך למו בשעתא דפקיד לון קוב"ה ברצועה, וחמו ימא סעיר וגלגלוהי זקפין ומאחוריהם פרעה ואבני גירין ובלסטראין כדין ויצעקו אל ה'. וזהו תפלה לעני כי יעטוף, יעטוף הוא ל' עטופים ובהעטיף הצאן והיינו שמתעטף א"ע מחמת שהוא מיצר לו עד שאין מקום לו כלל. והנה כתיב כי רוח מלפני יעטוף, ופרש"י שהוא ע"ד תפלה לעני כי יעטוף, והיינו כי רוח קאי על נשמות שיהי' כל א' בבחי' יעטוף דהיינו בבחי' רצון פשוט שהוא בחי' עני כמשי"ת כו'.

ובעבודה בנפש האדם הנה ארז"ל כל המנבל א"ע הקב"ה מגביהו, והיינו כשהוא מנבל א"ע להתמרמר על ריחוקו מה' אחד כי ידע אינש בנפשו עוצם ריחוקו מה', והיינו כשמתבונן איך שירדה נפשו האלקי' פלאים להתלבש בגוף