תלא

הי' מקבל משום אדם, והגם שהי' מקבל תורה כמארז"ל משה קיבל תורה מסיני, אך זהו שהי' מקבל רק מלמעלה לבד שהי' מקבל משם הוי', אבל למטה לא הי' מקבל כ"א משפיע לבד, אבל יהושע הי' מקבל ממשה, ולזה זקנים שבאותו הדור אמרו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, לפי שאין ערך אור השמש לאור הלבנה. נמצא ששרש העני והעשיר נמשך משמשא וסיהרא, ולפי שסיהרא לית לה מגרמה כלום ע"כ עני לית לי' מגרמי' כלום. אך המכוון הי' שיהי' יחוד שמשא וסיהרא, והנה זה המכוון נגמר ע"י יחוד עני ועשיר שכשנעשה יחוד עני ועשיר עי"ז נעשה למעלה ג"כ יחוד שמשא בסיהרא כו'. ובזה יובן מה שתפלה לעני קודם לתפלה למשה, והיינו לפי שע"י עני ועשיר נשלם המכוון שיהי' יחוד שמשא וסיהרא, והנה עי"ז צריך העני לסבול יסורים וצער.

וזהו מ"ש תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, שיחו הוא לשון תרעומות שיש לעני תרעומות על הקב"ה למה צריך הוא לסבול צער ויסורים ויקבל מעשיר, שבאמת אנו רואים שיש עניים הרבה שהם טובים מעשירים ואעפ"כ צריך לקבל מהעשיר, וכמ"ש בגמ' רב חסדא ורבה תרווייהו צדיקי גמורי נינהו, ולרב חסדא סמידתא לכלבא לא מתבעי, ורבה לא הוה לי' קמחא דשערי אפילו ללחם, כי באמת מזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא, מזל הוא בחי' גבוה מאד, דהיינו בחי' מזלא דא"א שהוא למעלה מן השכל וטו"ד, ולפי שזה שהוא עני ואין לו כלום הוא בלי טעם, ע"כ יש לעני תרעומות גדולה למה הוא צריך לסבול זה, דהן אמת שמוכרח שיהיו עניים שעי"ז יומשך יחוד שמשא בסיהרא, אבל מפני מה הוא העני והרי הוא מתרעם מדוע לא יהי' העשיר עני, והעני עשיר, ועד"ז יוכל כל עני להתרעם מדוע הגיע לחלקו שיהי' הוא העני כו'. אך אעפ"כ בכלל מההכרח שיהיו עניים כו', דהנה כתי' הרם כשופר קולך כמו ששופר צדו א' קצר וצדו הא' רחב ע"ש מן המיצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה שצריך להיות מן המיצר דוקא דהיינו שיהי' מיצר לו בבחי' פנימית ממש, והענין הוא דהנה איתא בת"ז לית מחשבה תפיסא בי' כלל, פי' מחשבה הוא בחי' חכ' כמ"ש בזהר פ' חיי מח' ויובלא דלא אתפרש לעלמין, אבל נתפס הוא ברעו"ד דהיינו בבחי' רצון פשוט, דהנה אית רצון ואית רצון, אית רצון שע"פ שכל וטעם ואית רצון שלמעלה מן השכל וטו"ד, והנה ברצון שעפ"י