תכא
והענין הוא דהנה ציון הוא כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, פי' אדם הוא כמ"ש זאת התורה אדם שהתורה נק' בחי' אדם, והיינו שכמו שהאדם הוא רמ"ח אברין ושס"ה גידים כמו"כ בחי' התורה הוא בחי' אדם, ורמ"ח אברים הם רמ"ח פקודין, כמ"ש בזהר בכ"ד שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין דמלכא ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידים, שכללותן הם בחי' אדם ז"א דאצי'. והנה בענין המצות יש ב' בחי' מצות, הא' הוא בחי' מצותי, והב' הוא בחי' מצות הוי', והיינו מה שהקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית, וכמו"כ מ"ש שבת להוי' אלה מועדי הוי' ואלה הם מועדי, ועד"ז בכל המצות שהקב"ה בעצמו מקיים. והנה מצות הגשמי' שאנו מקיימים ציצית בצמר גשמי, ותפילין בקלף גשמי, וסוכה בסכך גשמי, ושבת בשביתת מל"ט מלאכות גשמי' הנה אין ערוך ביניהם כלל שאיך נוכל לערוך ערך מעלת מצות שלנו שאנו עושים, לגבי מצות שהקב"ה בעצמו מקיים שהטלית שלו הוא כמ"ש לבושי' כתלג חיור, והציצית הנה הצמר הוא מבחי' שער רישי' כעמר נקי, והל"ב חוטין הם ל"ב נתיבות פליאות חכ' שחקק וברא י"ה הוי' צבאות כמ"ש בס"י, ועד"ז יובן בשארי המצות כמו מצות תפילין שאנו מניחין, שאין ערוך כלל לגבי תפילין שהקב"ה מניח, שהקב"ה הוא בחי' קדוש וברוך הוא בחי' סובב וממלא, ומה שהוא מניח תפילין הכוונה הוא המשכת מוחין לז"א, או כמו ענין השבת למטה שהוא השביתה מל"ט מלאכות הגשמיות ולמעלה ענין השבת רה"י הוא בחי' עולם האצי', ונוכל להבין גודל מעלת השבת, שמה שאנו שובתים בשבת הוא לפי שכי בו שבת מכל מלאכתו, ומגודל מעלת המלאכה שנעשה בשימ"ב שנת' לעיל גודל המעלה בענין מה רבו ומה גדלו, ועפ"ז נוכל להבין גודל מעלת השביתה שהרי אנו רואים שגם אצלינו הנה בשבת כל אחד מישראל הוא בבחי' היותר נעלה שאינו דומה מאור פניו של אדם בשבת מכמו מאור פניו בחול כמארז"ל במד"ר בראשית פי"א, והרי אצלינו שענין המעשה שלנו בששת ימי החול אינו כ"כ בהפלגה ומ"מ בשבת אינו דומה מאור פניו של אדם כו', מכ"ש שלמעלה שבשי"ב נתהוו כל הברואים דצח"מ, שבחי' שבת להוי' הוא בחי' ומדריגה גבוה מאד, שהרי מהמלאכה נוכל להבין מעלת השביתה, ועד"ז בכל המצות כמו סוכה למטה הוא סכך גשמי ולמעלה הו"ע מקיפים דבינה (וע' בד"ה ענין תיבת נח ההפרש בין תיבת נח לסוכה), או כמו מצה שלמטה זהו לחם עוני
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.