תיח

ברוחניות המחי' ומהוה אותו וכמארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר גדל וכמארז"ל נשאו דשאים ק"ו בעצמם, והלא הדשאים הם מין צומח ואיך ידברו ק"ו, אלא הכוונה הוא על שר שלהם למעלה כו', ועד"ז בכל מין ומין מפרטי הנבראים יש להם שורש מיוחד למעלה. ועכ"ז נק' בריאה יש מאין לפי כי התהוות הגשמיות מן הרוחניות אין לך בריאה יש מאין גדול מזה, והרי עכ"פ יש לכל דבר שורש ומקור למעלה, ואפי' בדומם יש ג"כ חילוקי מדרגות בשרשם שכל אבן יש לו כח מיוחד למעלה, שלכן על י"ב אבני החשן הי' נחקק על אודם ראובן, ושמעון על פטדה, והיינו להיות כי האודם מקבל מבחי' ומדרגת החסד, ופטדה מקבל מבחי' הגבורות כו', ונמצא כי לכל מין אבן יש שורש ומקור אחר כו', וא"כ כמה השתלשלות וירידת המדרגות צ"ל עד שיתהוה מן דבר הרוחניות התהוות הדבר הגשמי כו', והרי כל מין הוא רק מין אחד, ועכ"ז לכל מין צ"ל ריבוי השתלשלות.

ונמצא מובן ענין מה שאמר דהע"ה מה רבו מעשיך ה' שהוא בחי' ריבוי נבראים עד אין שיעור מה שנתהוה בפרטי דצח"מ, ובכל אחד ואחד בפרט יש ריבוי רבבות מדרגות עד אין שיעור כנ"ל. ומה גדלו קאי על נבראים הגדולים כמו מלאכים וכדומה, וכמארז"ל מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה עובי כל רקיע מהלך ת"ק שנה, ואמרו רגלי החיות כנגד כולם שוקי החיות כנגד כולם קרסולי החיות כנגד כולם, שהם נבראי' גדולים מאד, הן מצד מעלתם שהרי יש מלאכים שמתחלת ברה"ע עד עתה אומרים פעם הג' קדוש, והרי כל המלאכים עומדים ביראה ואומרים קדוש כו' באהבה עזה, והן מצד גודלם אשר ע"ז אמר דוד עליהם מה גדלו מעשיך ה', ששיבח מאד את גודל גדלם, וע"י שבח הנבראים יובן מעלת גודל בחי' המהוה אותם מאין ליש להמציא את נבראים אלו.

וזהו גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, פי' הגם כי אלקותו ית' עצמותו ומהותו אינו מושג אשר מצד זה אין אנו יכולים לתארו בשם גדול מאחר שאינו מושג כנ"ל והאיך אנו יכולים לתארו כו', אמנם מצד פעולותיו אנו יכולים להשיגו, והיינו מצד שאנו רואים ריבוי התהוות הנבראים פרטים שנתהוו וגודל הנבראים שנבראו, מצד זה נוכל להשיג גודל הבחי' המהוום כו' עד שנוכל לומר גדול הוי' בעיר אלקינו שמחמת בחי' עיר אלקינו נוכל להשיג בחי' גדול הוי' שבעיר אלקינו. ומה שנק' בשם עיר היינו כנ"ל שכמו העיר היא מקיבוץ הרבה בתים, והבית הוא מאבנים הרבה, וכך כלליות עולם הדיבור נק' בשם עיר אלקינו להיות כי שתי אבנים בונות שתי בתים. ונק' בשם אבנים להיות כמו האבנים הם בחי' דומם כמו"כ האותיות הם בחי' אחרונה הוא הכח היותר אחרון ואור המאיר בו הוא כח מעט מזעיר, והגם כי העשי' הוא כח היותר אחרון גם מבחי' הדבור, מ"מ כח המעשה יש בו יותר מכח העושה הדבר מכמו שיש כח האדם המדבר בהדיבור, אשר מצד זה נק' בשם דומם