תטז

סיני, וכנודע ממארז"ל דבר ה' זו הלכה. אך הענין הוא דפי' דבר הוי' הוא כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו, והוא מה שבעשרה מאמרות נברא העולם, שהוא מה שנתהוו כל העולמות מבחי' ע"מ המהוי' ומחיים כל הנבראים.

והענין הוא דהנה ארז"ל ע"פ גדול הוי' ומהולל מאד אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו כי בחי' אוא"ס עצמותו ומהותו אינו שייך לתארו בשם גדול כלל, כי אפי' ל' א"ס אינו שייך לומר על בחי' עצמותו ית' שלשון א"ס משמע שאין לו סוף אבל יש לו תחלה, ובאמת כשם שאין לו סוף כך אין לו תחלה, כ"א על בחי' אוא"ס שייך לומר לשון אין סוף שהפי' שאין סוף להתפשטותו אבל יש תחלה להתפשטותו, וכמו האור הנמשכת מן המאור שהמאור הוא מקור האור המתפשט ממנו, וכמו"כ בחי' אוא"ס המקור שלו הוא בחי' עצמותו ית' ונמשך ונתפשט עד אין סוף. אמנם הנה כ"ז יש לתאר בבחי' האור המתפשט, אבל לא בבחי' עצמותו ומהותו ית' שאינו מושג כלל, ומאחר שאינו מושג האיך אנו יכולים לתארו לומר עליו כי הוא זה מאחר שאינו מושג כלל כו'. ועפ"ז יובן מה שאמרו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו כי מחמת בחי' עיר אלקינו נוכל להכיר בחי' אוא"ס המהווה כל כו' והוא בחי' הוי' שבעיר אלקינו כו'. וביאור ענין בחי' עיר אלקינו יובן כי הנה העיר נעשית מקיבוץ הרבה בתים יחד, והבית נעשה מאבנים שמכמה אבנים יחד נעשה הבית, ובהקבץ הרבה בתים נעשה עיר, וכך יובן ענין עיר אלקינו שקאי על כלליות עולם הדיבור, כי איתא בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים שלשה אבנים בונות ששה בתים, פי' שני אותיות בונות שני תיבות, כמו שני אותיות אב עד"מ יש בצירוף שני אותיות אלו שני תיבות היינו תיבת אב ותיבת בא, ושלשה אבנים היינו שלשה אותיות יוכל להיות מצירופן ששה תיבות, ומארבעה אותיות יוכל להיות ך"ד תיבות, ומה' אותיות יוכל להיות מצירופן ק"ך תיבות.

והנה מאותיות אלו נתהוו כל פרטי הנבראים, אשר ע"ז נאמר מה רבו מעשיך ה' וכתיב מה גדלו מעשיך הוי', וצ"ל שינוי הלשונות מה רבו ומה גדלו, אך הענין הוא דפי' מה רבו קאי על ריבוי הנבראים שנבראו, כי הגם כי בד"כ הם ד' בחי' דצח"מ מ"מ בכל מין ומין יש ריבוי רבבות מינים ממינים שונים, כמו במין