תיג

(ועמ"ש ע"פ אל יתהלל החכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל כו' ומ"ש ע"פ הרע"מ ר"פ תשא מחצית השקל כו' שבחכ' יש ב' בחי', עצם היו"ד, ומילוי היו"ד ו' ד' שהוא ג"כ מנין עשרה כמו יו"ד והוא הארת החכ' הנמשך לברר היש. א"נ חכ' עילאה וחכ' תתאה כנודע מענין חכמות בחוץ כו' ועיין בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו בפי' מה שהבריאה יש מאין כו' דהיינו מבחי' מל' שהיא חכ' תתאה, אבל אין העצמי זהו"ע והחכ' מאין תמצא. א"נ בחי' כתר כדלקמן. גם כמ"ש באגה"ק בסופו, והרמ"ז ר"פ וישב בענין שם מ"ה שממצחא שהוא רק הארה כו', ושם ס"ג מהבל האוזן העצמיות כו', אבל עצמיות א"ק י"ל זהו אין העצמי. א"נ ש' ע"ב זהו גבוה מס"ג כו' כמ"ש בע"ח באריכות, גם חכ' נק' אין וכתר נק' אין, כתר ל' שתיקה כתר לי זעיר בחי' אין, וזהו ב' בחי' אין, גם יש בחי' אפס שגבוה מאין כמ"ש במא"א אות א' סעי' קי"א אפס נק' הא"ס כי אין בו תפיסא ובו אפיסת הרעיון כו' וזהו אפס בלתך גואלינו לימות המשיח) כדי לברר היש דעשו כי בחכ' אתברירו הרי שם עשו קודם ליעקב כי התהו קודם לתיקון, והגם שבחי' אין דמ"ה מברר הוא כו', עכ"ז הרי שרש המתברר קודם לבא מן האין כו' וזהו יעקב יעקב ב' פעמים (וע' בע"ח ע"פ אך יצא יצא יעקב כו') הא' על היות שרש יעקב בבחי' אין האמיתי והב' בחי' יעקב יו"ד עקב שיורד ומברר את היש כו' וזהו ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח (בכר יחידות עשירות מאות, נר"נ והם בי"ע) היינו ע"י התורה ותפילה נתהפך המאכל היש לאין, ועי"ז בא יעקב לשרשו האמיתי בחי' אין האמיתי שנעשה בכור באמת כנ"ל שזהו ע"י יו"ד עקב, ועתה לקח ברכתי שזהו מצד שרשו באמת שבכור הוא ולו יתייחס הבכורה דוקא כידוע, ושרש הענין הוא שמבחי' נקודי' ולמטה ששם היתה השבירה שרש היש עשו הוא הבכור, ולמעל' מן השבירה יעקב הוא הבכור והיינו משל השפופרת כו' וד"ל.