תיב

הגדלת הולד ע"י חלב האם שלא לפי"ע גידול שאח"כ כי החלב מגדיל הולד, ועד"ז הוא ריבוי השפעות עוה"ז שנמשך לאוה"ע בשפע רב כי הם מקבלים מבחי' מקיף דלבונה שבי"א סממני הקטרת, ולמעל' הוא בחי' חיוורתא מבחי' א"א, ולכן ההשפעה שלא בדינים ובדקדוקים כי אינו נמשך להם השפע בפנימי' כ"א בדרך מקיף כו', וז"ש ראשית בכורי אדמתך כו' שלא תבשל גדי כו' כי ע"י הביכורים היינו התחברות שרש הנשמה שתאיר ותתפשט בנפש האדם, עי"ז יהי' לא תבשל גדי בחלב אמו שלא יומשך השפע ויניקת חיצוני' כ"כ מט"ס דקדושה.

ה) ולבאר הדברים יש להקדים ענין א' והוא אשר יעקב הי' בכור באמת כמשל השפופרת כו' אך שיצא אחרון כידוע, וא"כ מה זה שאמר עשו את בכורתי לקח כו', אך הענין יובן ע"פ הידוע בענין הבירורים דרפ"ח ניצוצין שאנו רואים כאשר יאכל האדם מאכל תתחזק נפשו ושכלו ביתר שאת כמ"ש ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא כו', ונמצא הי' שכל זה החדש תחלה באותו הבשר בהעלם בבחי' שבירה כו' להיות כי שרש התענוגי' הגשמי' נפלו לפני מלוך מלך כו' דהיינו לפני יעקב וא"כ עשו הוא הבכור, וז"ש את בכורתי לקח שאליו נתייחס הבכורה מאחר שהוא מוליד שכל חדש בנפש מוכרח שהשרש של התענוג הגשמי' למעל' מן החכ' וקדם אלי' כו'. אבל באמת יעקב הוא הבכור כי הנה ב' מיני אין הם, הא' בחי' אין של העלם העצמי כמו שהעצמיות הוא במהותו בהעלם כו', והב' אין של היש שבא אחר היש לבררו ולהביאו לידי אין, שהאין העצמי ודאי קודם להתהוות היש ממנו כו', אך האין הב' שבא ונמשך בשביל היש לבררו ולעשותו אין הנה הוא בא אחר היש והיש קדם לבוא מן האין העצמי כו'.

ועתה יובן ג"כ שרש ענין יעקב ועשו, שיעקב איש חלק בשרשו היינו בחי' האין העצמי בחי' פנימי' הכתר שלמעל' מהשתל' ובירורים כו', ושרש עשו מתי"ו נימין כו' היינו בחי' יש של אין העצמי עד שנפל בשבירה ממש כו', וא"כ יעקב הוא הבכור באמת כמשל השפופרת כו' אבל מה שנמשך שם מ"ה ממצחא דא"ק כו'