תו

חמר בלא וא"ו, ולכן קודם המילה הוליד את ישמעאל שהוא קלי' החמור כנ"ל, וע"י המילה העביר הערלה שהיא בחי' חמור כנ"ל בשם המאו"א, ונעשה חמור גרם כו'.

ולכן איתא בזהר שגלות מצרים הי' בכדי להוציא את יוסף שהוא בחי' שור, כמ"ש בכור שורו הדר לו, ממצרים שהם חמורים כמ"ש אשר בשר חמורים בשרם, ע' מזה בזהר וישלח דקע"ב א', ולכן כמו שבשכם ובחמור בנו הי' שמעון ולוי הנוקמי' להיותם מבחי' גבורה שבקדושה, כמו"כ במצרים לקח משה את עצמות יוסף שהי' משבט לוי, וכמו בשכם הי' תחלה דם מילה ואח"כ הרגו אותם כמ"ש ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב, כמו"כ במצרים הי' מכת דם הראשונה מעשרה מכות ואח"כ ויהרוג ה' כל בכור כו', וכמו בשכם כתי' ואת צאנם ואת בקרם כו' ואת כל חילם ואת כל טפם כו' שבו ויבוזו, כמו"כ במצרים כתי' ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות, והיינו כי יצ"מ וגלות מצרים הי' הכנה למ"ת, וע"י שנשתעבדו במצרים רד"ו שנה עי"ז בררו את מצרים שהם חמורים, וכמ"ש וינצלו את מצרים וארז"ל שעשאוה כמצולה שאין בה דגים, וע"י שביררו חמור דקליפה עי"ז זכו לבחי' ישכר חמור גרם היינו בחי' התורה, שהוא כחמור לעול וכשור למשא כמו"כ לימוד התורה צ"ל ביגיעה רבה ועצומה, ולכן איתא בת"ז על כל דבר פשע על שור ועל חמור דא בבא קמא, על שה ועל שלמה דא בבא מציעא, על כל אבידה דא בבא בתרא, והיינו כי ע"י לימוד דינים עי"ז מציל העשוק מיד עשקו, ולכן רב יהודה כולא תנויי בנזיקין הוה, שע"י שלמד סדר נזיקין עי"ז הפריד והבדיל ביניהם להציל העשוק מיד עשקו להיות ויתפרדו כל פועלי און, ע' מזה בד"ה זימנא חדא, ובת"א בד"ה מי כה' אלקינו המגביהי לשבת, וע' בזח"ג בלק דקצ"ח א' מפרש ג"כ הפסוק על כל דבר פשע כמ"ש בת"ז תיקון יו"ד מהתיקונים אחרונים שאחר השבעים תיקונים, והיינו כי ע"י לימוד התורה בהלכות דיינים שדנים ההלכה למי שייך האבידה, או תשלומי הנזקין עי"ז מבררים את קליפת החמור כו'.