תד

בשור ובחמור יחדיו היינו להרחיק קליפת החמור שלא תקבל מבחי' הקדושה. וי"ל כי כמו שיש בקדושה בחי' שור שהוא בחי' פני שור מהשמאל כמו"כ בלעו"ז יש ג"כ בחי' שור והוא בחי' שור המועד שמתרחקין ממנו כמלא עיניו, שיש לו כל הנזק עוד יותר מחמור שהוא הנגיחה שישנו בשור מה שאינו בחמור, וע' בעמה"מ שער או"א דע"ז ע"ד שזהו קליפת עשו, ולכן עי"ן שי"ן וא"ו עם הג' אותיות ע' ש' ו' עולה גימ' תק"ו כמספר שור והיינו בחי' שור המועד. ובחי' חמור נת' לעיל שזהו קלי' המנגדת לבחי' ימין, וע' בעמה"מ שער הנ"ל בדף הנ"ל שז"ע ישמעאל שיצא מאברהם כו'. וא"כ שור וחמור הם חו"ג דקליפה, ולכן הציווי לא תחרוש בשור ובחמור היינו שלא תתייחד ב' קליפות אלו בחי' חו"ג דקליפה, וכמ"ש ביר"ק שער ג"ע ובשער קלי' בשם הפרדס לא תתייחד ב' קליפות אלו, כי ע"י יחוד ב' קליפות אלו נפיק כלבא מבינייהו. וזהו ר"ת חשך חמור שור כלב, והיינו כי אותיות האמצעי' שבחמור הוא מ"ו, ואות האמצעי שבשור הוא וא"ו שעולים מספר נ"ב כמספר כלב, וז"ע דנפיק כלבא מבינייהו הוא עמלק, ולכן הציווי להחרים את עמלק, וע"ז בא הלאו דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו בכדי שלא יצא כלבא מבינייהו. ולכן כתי' על משיח עני ורוכב על החמור היינו להכניע קלי' החמור וכמ"ש בעמה"מ שער הנ"ל דף הנ"ל שזה הי' כל כוונת התנאי' והאמוראים שרכבו על חמורים דוקא בכדי להכניע קליפת חמור, לבד רפב"י שהי' ניצוץ מאברהם אע"ה היתה כוונתו בכדי לתקן את בנו ישמעאל, כי ישמעאל בא על חמותו ועל זכרים לכן נתגלגל בחמורתא, ולכן רכב רפב"י על חמורתא לתקן את ישמעאל. וי"ל לפי שקודם המילה ילד אברהם את ישמעאל שהוא בחי' קלי' החמור לכן אמרו בני יעקב לחמור ולשכם בנו שימולו א"ע ועי"ז יבררו את קליפת החמור כו', ולכן אמרו שכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו כ"א בזאת נאות לכם אם תהיו נמולים כמונו, ולכאו' מהו שייכותם זל"ז, ומהו התשובה שאם ימולו א"ע אז לא יהי' הלאו דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, אלא שע"י העברת הערלה עי"ז מעביר מעלי' קליפת החמור.

ובעבודה י"ל שז"ע ומלתם את ערלת לבבכם, שענין מילת ערלת הלב היא בחי' הערלה החופפת על הלב לבלי יתפעל מהתבוננות אהוי"ר, שהגם שמתבונן בגדולת אוא"ס איך דכולא קמי' כלא חשיב, ואני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנבה"ע, כי כלליות כל השתלשלו' העולמות הוא מהארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל, וכמ"ש מלכותך מלכות כל עולמי' פי' כל עולמים כל עולה מספרו חמשים, והיינו בחי' נו"ן אלפים יובלות, כולם הם מבחי' מל' והיינו בחי' שם והארה בעלמא, כנודע מענין מלך שמו נקרא עליהם, שהרי עצמיות המלך מובדל ומרומם מן העם כ"א רק התפשטות שמו הוא על כל בני מדינתו. וזהו שארז"ל ע"פ אשר שם שמות בארץ א"ת שמות אלא שמות פי' שכל העליות הוא בחי' שמות היינו בחי' וחד חרוב הנה כ"ז הוא בבחי' השמות, וכמו שהשם אינו נוגע אל עצמותו כמו"כ כלליות השתלשלות העולמות הוא מבחי' הארה בעלמא שאינה נוגע אל עצמותו כלל, אשר מחמת התבוננות זה הי' צ"ל כליות הנפש בתשוקה נפלאה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, וזהו שהנביא מתמה אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, פי' כי מצד ההתבוננות בבחי' אני הוי' לא שניתי הי' צ"ל בחי' כליות הנפש ומ"מ אתם בני יעקב לא כליתם, והיינו מחמת ערלת הלב החופפת ומסתרת על הלב לבלי יבוא כלל לבחי' התפעלות אהוי"ר כו', לזה מצווה הכתוב ומלתם את ערלת לבבכם היינו לכרות את הקלי' המנגדת לבחי'