ת

וכמו"כ כשנפסק ממעשה הטוב לפעמים אין זה קרוב לה', אלא רחוק מה', וכשמתבונן בזה ומשפיל א"ע הוא בתכלית השפלות בנפשו, וז"ע שמאל דוחה, וכל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו שנא' אם נבלת בהתנשא, וזהו עלי עשור ועלי נבל, וגורם נשיאת ראש והגבהת המדרגה בנפשו בעבודת השם ע"י שפלות זו, וכמשל העיגול שאין בו מעלה ומטה וכאשר נדחה למטה בתחתית העיגול הנה הוא למעלה כידוע, והיינו שיוכל לידבק בבחי' סוכ"ע שאין בו מעלה ומטה ע"י שפלות זו וכמ"ש ומתחת זרועות עולם, וכן ארז"ל ספ"ו דחולין דפ"ט ע"א דפי' ומתחת זרועות עולם ע"י שמשפיל א"ע כאילו אינו עי"ז הוא בבחי' זרועות עולם, וע' במ"א מענין לשארית נחלתו, בד"ה מי אל כמוך שבלק"ת, ומענין לב נשבר ונדכה, וז"ע הקב"ה מגביהו שיהי' כמו שיריים שלמעלה מהשתלשלות שנשארו בבחי' מקיף שיהי' מאיר בנפשו מבחי' מקיף זה.

ויובן זה ע"ד משנ"ת סד"ה אתם נצבים בענין ושקל בפלס הרים שבחי' פלס זהו הריחוק שכל שמרחיק יותר הפלס מגביה משא יותר, וכמו"כ יובן בעבודת ה' שזהו ענין שיקבע מרירות בנפשו איך שהוא רחוק מה', ועי"ז יבוא לבחי' הרים הגבוהים כי ע"י שמשפיל א"ע עי"ז בא בבחי' זרועות עולם הוא בחי' המקיף דסוכ"ע שעליון ותחתון בהשוואה א', וע"כ המשפיל א"ע הקב"ה שהוא בחי' סוכ"ע הוא מגביהו. וזהו איהי עפר ואיהו עופר, והיינו שכאשר איהי כנס"י היא בבחי' עפר אזי איהו הוא בבחי' עופר שהעופר לעוצם קלותו אינו מרכבה לבחי' אדם כ"א לבחי' אוא"ס שכי לא אדם הוא, והיינו ע"י שמשפיל א"ע עד לעפר עי"ז מגיע לבחי' אוא"ס שכי לא אדם הוא כו', וז"ע ויצעקו אל ה' בצר להם וכן ממעמקים קראתיך מבחי' עומק השפלות הנ"ל, ולכן ארז"ל רפ"ה דברכות אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהוא ההכנעה דוקא, עמ"ש בד"ה ויהי בשלח פרעה בענין ולא נחם אלקי' דרך ארץ פלשתים וז"ע ארץ כנען לשון הכנעה, והיינו לפי שהתפלה היא ההתדבקות ע"ד סולם מוצב ארצה גם ל' חיבור מל' נפתולי אלקי' נפתלתי כו' בבחי' הוי' סוכ"ע, ולא יוכל להגיע לבחי' דביקות זו כ"א ע"י הכנעה ע"ד כמו שא"א להיות יש מיש כ"א ע"י שנעשה תחלה בבחי' אין כמו ברקבון הגרעין בארץ אזי דוקא