שצט

והענין דיש בחי' שמאל דוחה במקבל, ויש בחי' שמאל דוחה במשפיע, בהיות ידוע דבחי' שמאל דוחה שבמקבל היינו שמשפיל א"ע בתכלית ודוחה א"ע למטה להיות ממארי דחושבנא כשיחשוב ויתבונן עוצם ריחוקו מה' אחד, וגם הטוב שעושה דוחה ומשפיל שאינו כלום מפני שאינו אמיתי כלל, שהרי נאמר שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר, דכל דבר אמיתי אין לו שינוי והפסק כלל וזהו תכון לעד, משא"כ שיקרא לא קאי (ע"ד שקר אין לו רגלים וע' זהר וישלח דקע"א א'), וזהו ועד ארגיעה כמו עורי רגע (באיוב סי' ז' ה'). והרמ"ז פי' שפת אמת הם ועמך כולם צדיקים שבפיהם ובשפתם מכריזי' ומודיעים האמת, שכל העולמות מיוחדי' בכח אדון היחיד עכ"ל, בפ' כי תשא דקפ"ח ע"א, ור"ל אע"פ שזהו רק שפת אמת, ולא אמיתות האמת כיון שאינו רק אלא ע"ד אמונה ולא ע"ד ברכה וגילוי מ"מ תכון לעד, וע' בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי בענין תתן אמת ליעקב דהקושי' שהרי יעקב עצמו הוא בחי' אמת וא"כ מהו תתן אמת ליעקב, אלא שזהו ע"ד כי אל דיעות הוי' שמלמטה למעלה נק' יש מאין וא"כ זהו שפת אמת, וענין תכון לעד היינו ע"י ומלאה הארץ דעה שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה דכולא קמי' כלא חשיב וכמ"ש בלק"ת בד"ה כי תשמע בקול בפ' ראה בענין לעשות הישר בעיני ה' אלקיך, ועמ"ש בלק"ת פ' בהר בענין ח"פ אמת שיש באמת ויציב אשר הד"פ שעד עזרת אבותינו הם ע"ד שפת אמת והד"פ שאח"כ הם אמת ממש, וע' מזה בזהר ויקהל דרי"ז ע"א שהם כנגד ד' גאולות.

והנה ארז"ל במד"ר [פ' בראשית] ס"פ יו"ד משל למלך שעשו לו טבעת מה היתה חסירה חותם, כך מה הי' העולם חסר שבת, נשמע דשבת ז"ע חותמא דגושפנקא, והיינו ע"ד חצר הפנימית סגור יהי' כו' וביום השבת יפתח, וע"ד מ"ש בזהר ר"פ נח שבשבת נמשך שפע הפנימיות כו' מבחי' ונהר יוצא מעדן, והיינו ענין חותמו של הקב"ה אמת, והוא גילוי דעת עליון איך דכולא קמי' כלא חשיב שנמשך במל' בשבת, וה"ס היחוד ולכן בשי"ב הטבעת שהיא בחי' מל' חסר חותם הנ"ל. ולפ"ז שפת אמת זהו ביטול היש לאין הוא כלי ושפה לבחי' חותמו של הקב"ה אמת, ועז"נ קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, דהיינו אפי' בחי' שפת אמת, וז"ע עולת תמיד היינו שיהי' קשור תמיד לה', ואפ"ל ענין אשר יקראוהו באמת זהו ע"ד אליו ולא למדותיו.

והנה בשפת אמת נאמר ג"כ תכון לעד, אבל כשמעשה הטוב חולף ועובר זהו ע"ד נהרות המכזבין היינו שנפסק מימיו, הכיזוב הוא אינו אפי' שפת אמת,