שצז

כתרים אלו, והיינו כמ"ש בזהר בענין שהמלאכים מעלים תפלותיהם של ישראל דגפיף להון ומנשק להון, פי' שמזככים אותם מגשמיותם שיוכלו להיות כתרים לקונו, כי המלאכים הם רוחנים, והדבור שלהם הוא כערך המחשבה שלנו, ע' בת"א בד"ה מזוזה מימין ובהגהות לשם ובהביאור שם, ובמ"א בד"ה ונתתי לך מהלכים בין העומדים, וע' בד"ה אם בחוקתי בענין האותיות. ופי' וענין כתרים לקונו כי ענין הכתר הוא בחי' יהי רצון שמבחי' הכתר נמשך רצון חדש שיתרפא החולה או לברך השנים הגם כי נגזר כו' מ"מ מבחי' הכתר הוא נושא עון ועובר על פשע להמשיך צנור והמשכה חדשה, ונמצא כי ענין כתרים לקונו הוא שיומשך דבר חדש מה שלא הי' תחלה במקור ג"כ. ובזה יובן מה שבטחו אנשי אבשלום שדוד ירחם עליהם כיון שראו שנשתנו לבבם ע"י תפלת דוד הרי פעל ע"י תפלתו לשנות לבבם מה שלא הי' זה אצלם מקודם והרי נמשך להם רצון אחר חדש מוכרח לומר שהמשיך מבחי' הכתר אשר שם הוא הרחמים הפשוטים לכן ידעו שבודאי ירחם עליהם כו'. נמצא יצא לנו שההפרש בין תפלה לברכה הוא שברכה הוא מה שכבר יש בשרשו, אבל ע"י התפלה יוכל להיות רצון חדש.

אמנם הנה כ"ז הוא בברכה סתם, אבל ענין מ"ש ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, פי' אנכי הוא אנכי מי שאנכי בחי' הכתר משם יוכל להיות נמשך בבחי' הברכה ג"כ מה שלא הי' כלל בשרש ומקור, כי אוא"ס שבכתר הוא בחי' מקורא דכולא גם מבחי' ההתחדשות שנמשך ע"י התפלה, ונמצא כי בברכה זו ישנה מעלת התפלה ג"כ. והנה הברכה הוא אשר תשמעו שתבואו לקיום המצות כמו שנצטויתם, ולכן נא' אשר תשמעו ולא אם תשמעו שבכלל הברכה הוא ג"כ שתשמעו אל מצות ה' כו', וזהו שאמרו בזהר שמיעה בהאי אתר תליא הוא בחי' המל' כמו שפי' המפרשי' להיות כי נעוץ תחלתן בסופן, לכן ע"י הברכה נמשך להיות אשר תשמעו כו'. וע' בבעה"ט אשר ס"ת את הברכה אשר תשמעו הוא תורה, והיינו לפי שתורה היא ג"כ מלמעלמ"ט ע' מזה בד"ה להבין ההפרש בין תורה לתפלה, ובמאה"ז אחרי דנ"ט זימנא חדא הוי צריך עלמא למטרא.