שפט

שתתפללו על דמכם, שקודם התפלה אסור לאכול, משא"כ קודם לימוד התורה מותר לאכול, נמצא גדלה מעלת התפלה על התורה, וגם אר"י ולואי שיתפלל כל היום וממילא לא יעסוק בתורה, וחסידים הראשונים היו שוהין בתפלתן תשע שעות ביום, ומתוך שחסידים היו תורתן משתמרת, שמכ"ז מובן מעלת התפלה על התורה, וגם ארז"ל לענין שאילת שלום שקודם התפלה אסור ליתן שלום לחבירו שנא' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, שקודם התפלה הנשמה באפו, וע"י התפלה מתפשטת הנשמה בגוף, ואם נתן לו שלום הוא כאלו עשאו במה, שנא' כי במה נחשב, שמכל הלין מוכח דגדלה מעלת התפלה על התורה.

אך הענין הוא דהנה התפלה היא מלמטלמ"ע, והתורה היא מלמעלמ"ט, וזהו שביקש משה ליכנס לארץ שרצה להנחיל לנש"י הכח שיוכלו להמשיך המשכת אוא"ס ב"ה בבחי' אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלמ"ט ע"י התורה, שזהו ההפרש בין מלמעלמ"ט לבחי' התפלה שמלמטלמ"ע, שמלמטה למעלה הוא לפי ערך הכנת כלי המקבל באתעדל"ת כן הוא ההמשכה מלמעלמ"ט, אבל ע"י התורה נמשך המשכת אלקות שלא לפי ערך הכנת כלי המקבל, ולכן במ"ת כתיב וירד הוי' על הר סיני הגם שהעולם לא הי' מזוכך עדיין, משא"כ מלמטלמ"ע, שהרי אפי' בג"ע נא' מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב, שצ"ל כמה הזדככות עד שיוכל לעלות בהר ה'. אמנם משה לא פעל זה כ"א אמר לו עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה את הארץ, שע"י הראי' שראה את הארץ מרחוק המשיך בחי' זו עכ"פ ביחידי סגולה כמו רשב"י וחביריו שתורתם אומנתם שיוכלו להמשיך בעסק תורתם מלמעלמ"ט, ולכן מי שתורתו אומנתו פטור מהתפלה כמ"ש בסידור שער הק"ש טעם לזה, כי התפלה הוא בחי' חיי שעה פי' שעה הוא בחי' מל' בחי' זמן מלך מלך ימלוך, וחיי שעה היינו ההמשכה בבחי' הזמן שהוא בחי' המל' לצורך קיום וחיות העולמות, אבל תורה היא בחי' המשכת מוחין לז"א שזהו פי' חיי עולם, וא"כ בכלל מאתים מנה, לכן הם פטורי' מהתפלה.

ב) ושורש ענין חיי עולם הוא ע"ד מ"ש בפי' הפסוק ואתה מרום לעולם הוי' (תלים צ"ב) שמה שנמשך לעולם הוא מבחי' מרום בחי' רוממות עצמותו א"ס ב"ה, וכמארז"ל במד"ר ר"פ קדושי' פך"ד ע"פ ואתה מרום רוממות אתה נוהג בעולמך כהונה לעולם, מלכות בית דוד לעולם, קדושה לישראל לעולם,