שפא

במסתרים תבכה נפשי מפני גוה א"ר שמואל בר אוניא מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו (ובמאו"א אות מ"ם סי' קכ"א מסתרים נק' או"א, כי הם נסתרות חו"ב במוחא וליבא עכ"ל), ופריך בגמ' ומי איכא בכיה קמיה קוב"ה והאמר רב פפא אין עציבות לפני המקום שנא' הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, ל"ק הא בבתי גוואי והא בבתי בראי. ולכאו' צ"ל ממ"ש ויתעצב אל לבו, ולפמ"ש ברבות ס"פ ך"ז יש לתרץ שענין העצבות הוא שנתאבל הקב"ה על עולמו, שהעצבות הוא כמו אבילות וכמ"ש נעצב על בנו (בש"ב י"ט ג'). ולהבין מהו שייך ענין הבכיה שהקב"ה בוכה על גלות של ישראל הלא בידו לפדותן.

אך הענין הוא דהנה ביעקב כאשר ראה את רחל, כתי' וישא את קולו ויבך, וצ"ל מפני מה כשראה את רחל אז התחיל לבכות. אך הענין הוא דהנה כתי' כרחל לפני גוזזיה נאלמה, כי רחל היא בחי' כנס"י שמסתתר בגלות בע' שרים, וזהו לפני גוזזי' נאלמה שמפרידי' השערות, ועי"ז נמשך להם תוס' יניקה, ובפרט קאי על ניצוץ האלקי שמתלבש בנה"ב, והוא מושל עליו להמשיכו בתענוגי' גשמי' אפי' מדברים המותרים, כמו בטרדות המו"מ וכדומה שמניח כל פנימיותו ועוסק במו"מ בלב ונפש, וע"ז נאמר כרחל לפני גוזזי' נאלמה שמפרידין השערות הם האותיות ממקורם דבר ה' זו הלכה, ועי"ז נמשך מבחי' השערות הם האותיות תוס' יניקה בע"ש, וכשראה יעקב זה אזי וישא את קולו ויבך, כי רחל היא כנס"י מקור כל הנשמות, ויעקב במדתו העליונה שהיא מדת הרחמים שבאצי' הוא המעורר רחמים רבים עלי', וישא את קולו למעלה למקור הרחמים העליונים שנק' אב הרחמים ומקורם, ויבך לעורר משם רחמים רבים על כל הנשמות ועל מקור כנס"י להעלותן מגלותן מע"ש ולייחדן ביחוד העליון אוא"ס ב"ה בבחי' נשיקין שהוא בחי' אתדבקות רוחא ברוחא, כמ"ש ישקני מנשיקות פיהו דהיינו התקשרות דבור האדם בדבר ה' זו הלכה, וכן מחשבה במחשבה ומעשה במעשה שהוא בחי' מעשה המצות.

וזהו במסתרים תבכה נפשי שהוא בחי' הבכי' בבתי גואי שמתעורר ע"י הבכיה דיעקב שבוכה על גלות רחל לעורר רחמים רבים מבחי' מקור הרחמים