שעו

ועי"ז נמתקים הגבורות דשם אלקים להיות אלקים ברוב חסדיך שגם מבחי' שם אלקים לא יומשך הדין והעיכוב, וזהו שתפלת הצבור אינה נמאסת שנאמר הן אל כביר לא ימאס. וי"ל שמבחי' ש' אלקים נעשה שם אל שנודע ששם אל הוא בחסד, והיינו ע"י המשכת י"ג מדה"ר נעשה אלקים ברוב חסדיך ולכן נק' אל ע"ש ריבוי החסד שנמשך בו מחסדים דע"ק כו'. וכמו"כ גם תפלת היחיד כשהוא בבחי' נמוכי הרוח עי"ז ממתיק ג"כ גבורות דשם אלקים כמ"ש בזהר פ' משפטים דק"ח ע"א שכל הקרבנות הם לשם הוי', אבל הקרבן לשם אלקים הוא עציבא ותבירא דרוחא, ופי' בזהר"ק מהאריז"ל שכל הקרבנות עולים לשם הוי' אבל לבחי' שם אלקים כתיב כי לא תחפוץ זבח כו' שאינו מתרצה בבחי' הקרבן כ"א נוקם ונוטר כנחש כו', אבל זבחי' הראוי' לו הם רוח נשברה ולב נשבר ונדכה. וי"ל כי טענת שם אלקים הוא על הקרבנות דהלא שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים, השמיעה וביטול הרצון מגיע בבחי' הכתר שלמעלה מבחי' בירור הקרבנות כו' כמ"ש במ"א בענין מה שאמר שאול לשמואל הקימותי את דבר הוי' ע"י הקרבנות שיעלה והשיב לו שמואל הלא שמוע מזבח טוב, וא"כ איך יתכפר החטא שלא שמע בקול הוי' ע"י הקרבן רק שזהו מדה"ר דשם הוי' שע"י שמביא קרבן יתכפר לו, וגם זה רק על השגגות כו', אבל רוח נשברה ולב נשבר ונדכה גם בחי' מדה"ד דשם אלקים לא תבזה, דהחרטה ושבירת הלב על החטא מגיע מאד נעלה כו', שעי"ז נמתקים גם הגבורות דשם אלקים כו'.

והנה כתי' מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח, שבחי' מרום וקדוש הוא בחי' אוא"ס שבכתר הנה בחי' זו מאיר דוקא במי שהוא בבחי' דכא ושפל רוח, כי בגסה"ר אמרו אין אני והוא יכולים לדור, ולכן עיקר השראת אוא"ס ב"ה הוא בבחי' חכמה דוקא להיות כי החכמה הוא בחי' אחד האמת וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, והיינו שבחכמה מושג איך קמי' כלא חשיב, לכן בה שורה אוא"ס ב"ה, וכמו"כ במי שהוא שפל ונבזה בעיניו והוא בבחי' דכא גם אם לא חטא כלל רק שהוא בבחי' הכנעה ושפלות נגד אוא"ס ב"ה הרי הוא כלי לבחי' השראת אוא"ס ב"ה שבבחי' כתר. וזהו שארז"ל במד"ר שהקב"ה תשמישו בכלים שבורים היינו במי שהוא בבחי' לב נשבר ונדכה, ולכן עי"ז נמתקים הגבורות דשם אלקים להיות אלקים ברוב חסדיך כו'.

וזהו שאמר ריב"ל ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, היינו שלא די שהוא כמו שהקריב כל הקרבנות כולם, וכנ"ל להיותו מברר בחי' נה"ב שבאדם שהוא