שעד

תעשינה ואשם, האיך יתכפר ע"י שמקריב קרבן לה' מן הבקר ומן הצאן. אך הענין הוא דהנה שרש נפש הבהמה הוא מבחי' פני שור שבמרכבה, וע"י שמקריב הבהמה על המזבח עי"ז היא מתעלית לשרשה ומקורה פני שור מהשמאל, וע"י עלי' זו ובירור זה החיות נושאות את הכסא ומגביהים את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' אוא"ס שלא אדם, לכן עי"ז נמשך הסליחה והמחילה ונמשך האור למלאות הפגם שפגם, כי שרש כל הרמ"ח מ"ע הם מבחי' אדם כמ"ש זאת התורה אדם, וכנודע שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין דמלכא ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידים וזהו ענין בחי' אדם בכלל, וע"י שמגביהים את בחי' אדם זה לבחי' אוא"ס שכי לא אדם הוא עי"ז נמשך תוס' וריבוי אור למלאות כל הפגמים כו'.

אך עדיין צ"ל איך הוא ביכולת החיות להגביה את בחי' אדם, הענין נודע כי בחי' עולם התהו קדם לעולם התיקון, ופי' וענין קדם אינו שייך לומר שקדם בבחי' הזמן כ"א שקדם במעלה ומדרגה, וע"ד מארז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם שפי' וענין הקדימה להיותה מבחי' מוחין דאו"א, ושורש ענין העולמות הוא מבחי' המדות דז"א וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה משא"כ המוחין, וכמ"ש מזה באורך בד"ה אשר ברא אלקי' לעשות (ך"ח). ועד"ז יובן ענין תהו שקדם לתיקון כי ענין ריבוי האור דתהו ומעוט האור דתיקון אין הפי' שאור זה דתהו נתמעט בבחי' התיקון כי באמת אין ערוך כלל בחי' מיעוט האור דתיקון לגבי בחי' האור דתהו שהי' בריבוי וכמ"ש מזה באורך בד"ה אם בחוקתי ובהביאור (ך"ו), ויובן זה ממשרז"ל אור שנברא ביום ראשון הי' אדם מביט מסוף העולם ועד סופו וכשמיעטו אנו רואים שאין ביכולת האדם לראות רק ערך פרסה כו' שאין ערוך האור שאחר המיעוט להאור איך שהי' קודם שמיעטו כו', ועד"ז יובן ענין ריבוי האור דתהו כו' רק שנפל בשבה"כ, ולכן אנו רואים למטה שהבהמות יש להם כח יותר מן האדם להיות כי שרשן הוא מבחי' התהו שקדם לתיקון, וד' חיות המרכבה הם ג"כ מבחי' התהו רק שהם מה שכבר נתברר, לכן בהעלות נפש הבהמה לשרשה בחי' פני שור שבמרכבה אזי ע"י הבירור וההעלאה