שע

מתבונן במוחו מ"מ אינו פועל פעולתו לבוא לידי גילוי אהבה בלב כו', והיינו מחמת מיצר הגרון שמפסיק כו', אמנם ע"י פסוק ראשון דק"ש הוא בחי' יצ"מ לצאת מבחי' המיצר הנ"ל ושיהי' חיבור בחי' מי ואלה. וכמו שאחר יצ"מ היו מ"ב מסעות כמו"כ בעבודה יש מ"ב תיבין מן ואהבת עד ובשעריך שהוא כמו המ"ב מסעות להעלות הז' מדות שכל מדה כלולה מוא"ו כו'.

והענין הוא דהנה יש בחי' מי ואלה בלעו"ז והיינו כמ"ש בזהר ויחי דרכ"ז ב' בענין יעקב שאמר ליוסף על בניו מי אלה מפני שראה ירבעם שיצא מאפרים, וכן פי' רש"י ז"ל בחומש מי אלה שאינם ראוים לברכה והיינו שיש בחי' מי ואלה שאינם ראוים לברכה והוא בחי' מי ואלה שבלעו"ז. והענין דהנה איתא בס"י עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, וצ"ל מפני מה בקליפות הם י"א כתרין דמסאבותא, והיינו כידוע ממ"ש במ"א שבקדושה החיות מאלקו' המחיה את הע"ס הוא מתאחד עמהם ממש ולכן אינו שייך לחשוב החיות בפ"ע כי מתאחד עמהם ממש כו' ע' בד"ה מי מנה עפר יעקב שלא נדפס (ך"ב), משא"כ בקלי' הנה יו"ד כתרין הם לעומת י"ס דקדושה וכתר הי"א הוא בחי' החיות מאלקות שמחי' הי"ס דקליפה שאתה מחי' את כולם, וא"א להיות מתאחד החיות עמהם כי אין הקדש מתערב בחול, לכן הם י"א כתרין היינו בחי' מקיף דלבונה שעומד בבחי' מקיף להחיותם ואינו מתערב עמהם. וז"ע מי אלה שבחי' אלה הוא בחי' י"ס דקלי', וכתר הי"א הוא מקיף דלבונה הוא בחי' מי, ובחי' מי ואלה זו אינם ראוים לברכה כו'.

והנה בנפש יש ז' מדות הרעות נגד ז' מדות דקדושה, והעבודה הוא לברר בחי' ז"מ דלעו"ז. והיינו שכמו שיש בקדושה בחי' אהבה כמו"כ יש בלעו"ז בחי' אהבה רעה שהיא בחי' האהבה והתשוקה לדברים גשמים שהם היפך בחי' האהבה שבקדושה וצריך לברר בחי' אהבה זו להעלותה כו', והיינו ע"י התגברות בחי' אהבה דקדושה כי לאום מלאום יאמץ כשזה קם כו', ולכן ממילא כאשר מעורר אהבה לאלקות ע"י ההתבוננו' לאהבה את ה' כי הוא חייך ובחרת בחיים הנה עי"ז מברר האהבה דלעו"ז כו', וכמו"כ בבחי' גבורה שיש ג"כ בלעו"ז הוא בחי' יראה רעה וכעס ויכולים לבררה ע"י בחי' היראה לאלקות, ונגד בחי' ת"ת יש בלעו"ז הוא בחי' התפארות וגסי הרוח, וע"י העבודה בבחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא מבררים בחי' ההתפארות וגס הרוח ע' בד"ה יונתי בחגוי הסלע (ב"ך), ויש בחי' נצח דקדושה