שסו

אך הנה כתיב לך ה' הגדולה שמדת הגדולה בטל וטפל לך לעצמיות אוא"ס ומקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, שבחי' גדולה זו היא ירידה והשפלה שמשפיל א"ע כביכול בבחי' גדולתו, כי באמת לגדולתו אין חקר פי' לגדולתו העצמיות אין חקר כלל, ובחי' הגדולה שנת' בענין גדול כו' בעיר אלקינו הוא בחי' השפלה וענוה כו', וזהו כענין מ"ש אתה הוא ה' לבדיך את עשית כו', פי' אתה בה"א הוא לשון זכר הנה בחי' זו הוא לבדיך שאינו שייך לעולמות כלל, ומה שעשית את השמים כולל כל צבא השמים, ואת הארץ כולל כל הנבראים שבארץ כמארז"ל במד"ר ע"פ בראשית ברא כו' את השמים כו', הנה בחי' זו הוא את עשית את בלא ה"א לשון נקבה כו', וכמו"כ כאן בחי' הגדולה שבבריאת העולם הנה גדולה הוא לשון נקבה כו'.

וז"ע מה שאנו אומרים שהבריאה יש מאין פי' מאין מהארה בעלמא, והגם כי ממך הכל מ"מ מה שהוא מקור להוות ולהחיות העולמות הוא רק בחי' האותיות הנ"ל שהם הארה בעלמא, וז"ש כי עמך מקו"ח ולא נאמר כי אתה מקו"ח כי אתה הוא לנוכח והיינו בחי' א"ס ב"ה, ונאמר עמך מקו"ח שכל המקור חיים וחיי החיים הוא בטל וטפל לך לעצמיות אוא"ס ב"ה, ולכן הבריאה יש מאין שמאין בחי' הארה בעלמא נתהווה היש כו'. ועוי"ל בפי' יש מאין שהבריאה הוא יש מאין ולא בבחי' השתלשלות עו"ע, כי בחי' ההשתלשלו' הוא כמו שכל ומדות שיש בחי' המדות בשכל תחלה, דהיינו ענין ההטי' שיש בשכל תחלה קודם התהוות המדה בגילוי בלב, וכמו מח' ודבור שבחי' אותיות הדבור שמדבר ישנם תחלה במחשבה, רק ששם הם בדקות יותר דהיינו בבחי' מחשבה, ואח"כ יורדי' ממח' לדבור שבחי' אותיות אלו שמדבר הי' תחלה במחשבה, ונמצא כי אינם דבר חדש כלל רק שתחלה היו במח' וירדו אח"כ בדבור, שזהו בחי' השתלשלות עו"ע שהי' העלול בהעילה תחלה כו', אבל בחי' התהוות גשמי' העולם היתכן לומר שבחי' גשמי' העוה"ז היתה תחלה ברוחניות, ואפי' בחי' התהוות רוחניות כמו מלאך מיכאל היתכן לומר שהי' תחלה ברוחניות ואח"כ נתהוה להיות מלאך מיכאל, כ"א שבחי' התהוות גשמיות העוה"ז וכל מה שנברא כו' בבחי' יש מאין, שפי' יש מאין שמבחי' אין נתהווה להיות בחי' היש כו', ובלשון החוקרים הוא שנתהווה דבר מלא דבר, שפי' דבר מדבר הוא בחי' השתל', אבל ענין הבריאה יש מאין זהו דבר מלא דבר שמלא דבר נתהווה להיות בחי' דבר הוא העוה"ז וכל הנבראים כו' וזהו יש מאין כו'.