שנא

ולהבין איך איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון שהרי הכלים הם מגבילים את האור כמו שאנו רואים למטה כששואבין מים מן הנהר בכלי שהכלי מגביל את המים, שבנהר הם בלי הגבלה שהנהר נובע מן המעיין בלי הפסק, אבל כשממשיכין את המים בכלי הם נגבלין, וכך למעלה כיון שנק' בשם כלים א"כ הם מגבילין את האור, ואוא"ס הוא למעלה מגדר בחי' גבול כי הוא בלתי בע"ג בתכלית וא"כ איך הוא איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו'. והענין הוא דבאמת באצי' אינם בבחי' גבול בעצם רק מה שנק' למעלה בשם כלים היינו הכח שיש באוא"ס ג"כ לעשות גבול, כי כמו שהוא ית' הוא בלתי בע"ג כמו"כ יש בו כח לעשות גבול כו' כי אנת הוא שלימותא דכולא, ואם תאמר שהוא בבע"ג ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר שלימותו כו', וזהו הכח שיש באוא"ס על גבול זהו הנק' למעלה בשם כלים, וזהו שם שדי שאמר לעולמו די ואעפ"כ הוא שם קדש אלא ששם זה הוא רק כח על גבול, וזהו ענין הכלים דאצי', וא"כ איהו וגרמוהי חד בהון לפי שזהו ג"כ כח אוא"ס כמו האור שהוא בלתי בע"ג, וזהו מ"ש במדרש כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כו'. ויובן זה עוד ממשל רוחני מזה שאנו רואים שהשכל הוא למעלה מהאותיות ואותיות המח' והדבור הם רק בחי' לבושים להשכל כו', ואעפ"כ אינו לבוש מסתיר כנ"ל ואדרבה עיקר הגילוי של השכל הוא ע"י אותיות המח' והדבור כו', אבל כשמלבישים את השכל במשל הוא מסתיר על השכל כו', וזה החילוק ג"כ שבין פרסא שיש באצי' גופא לבחי' פרסא שבין אצי' לבריאה, שבאצי' זהו ע"ד כמו שהאותיות מלבישים להשכל, ומאצי' לבי"ע זהו ע"ד התלבשות השכל במשל כו'.

ה) והנה זהו בדרך כלל סדר השתלשלות כו', אבל ע"י תומ"צ ממשיכים שיהי' מאיר אוא"ס בכל הע"ס בבחי' קירוב. ולהבין זה איך ע"י תומ"צ ממשיכים בחי' קירוב כו', צ"ל מקודם ענין הקרבנות שהיו מקריבין ע"ג המזבח, דהנה פי' קרבן הוא מלשון קירוב דהיינו שע"י שמקריבין בהמה ע"ג המזבח ממשיכים שיהי' מאיר אוא"ס בבחי' קירוב, ולהבין זה איך ע"י שמקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח ממשיכים אוא"ס כו', הענין הוא דהנה שרש הבהמה היא מעולם התהו שלמעלה מעולם התיקון, שבתיקון הוא בבחי' מיעוט האור וע"כ שייך שם בחי' קירוב וריחוק לפי שהוא בבחי' מיעוט, אבל בעולם התהו הי' ריבוי האור ע"כ אינו שייך שם בחי' ריחוק אלא הכל בבחי' קירוב, לפי שמאיר שם בבחי' ריבוי, וכיון ששרש הבהמה הוא מעולם התהו שהי' מאיר שם בבחי' קירוב רק שנפלה בשבירה, ע"כ כשמבררין אותה ומקריבין אותה ע"ג המזבח נתעלה לשרשה שמעולם התהו,