שנ

אתוון רברבין ואתוון זעירין, אתוון רברבין הוא בבינה, וזהו ע' רבתי שכל מדה כלולה שם מעשר כו' וע"כ נק' ע' רבתי שמאיר שם בבחי' התרחבות, אבל בבחי' ז"א אינו מאיר רק בבחי' צמצום כו' וע"כ נק' זעיר אנפין. ועתה צ"ל מה שמז"א למל' אינו מאיר רק דרך נקב דהיינו שצריך להתצמצם עוד יותר מז"א למל', וכמו שאנו רואים למטה כשהוא בהתפעלות המדות אינו יכול לדבר ע"פ שכל אלא יכול לדבר דברי שטות כו', אלא א"כ כשנתצמצמו המדות ואינם מאירים בתוקף אזי יכול לדבר בכיוון, וזהו שמז"א למל' אינו מאיר רק דרך נקב כנ"ל.

והנה ממל' לבי"ע אינו מאיר רק דרך פרסא המפסיק בין אצי' לבריאה, דהנה החילוק בין פרסא לנקב, שבנקב אעפ"י שמאיר דרך צמצום אעפ"כ מאיר עצמות האור כו', אבל דרך פרסא אינו מאיר רק אור של תולדה ולא עצמות האור, כמו שאנו רואים שאם תולין מסך מפסיק אזי אינו מאיר האור כמו שהוא רק אור של תולדה, וכך יובן למעלה שממל' לבי"ע אינו מאיר רק דרך פרסא שכדי שיהיו עולמות בי"ע שהם בחי' בריאה יש מאין יכולים לקבל את האור כו' ולא יבטלו במציאות צריך להיות מאיר ע"י פרסא שהיא אור של תולדה. ולהבין יותר מהו בחי' פרסא למעלה יובן מענין המשלים שאנו רואים כשהשכל הוא עמוק מאד לערך המקבל מלבישי' אותו במשל, שהמשל הוא ענין זר מהנמשל כמו משלי שלמה שהלביש חכמתו במשלים, וכמ"ש וידבר שלשת אלפים משל, שהמשלים אלו מורים על חכמות עמוקות, ואעפ"כ המשל הוא דבר זר כו', וכמו"כ יובן למעלה שבין אצי' לבריאה אינו מאיר רק דרך פרסא שאינו מאיר האור כמו שהוא רק כמו ע"י משל כנ"ל.

ד) ומעתה י"ל שהרי גם באצי' יש ג"כ פרסא וכמ"ש לעיל, והענין הוא שהחילוק הוא, שבאצי' הפרסא הוא כמארז"ל במד"ר בראשית פך"א על איש לבוש הבדים כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי', ולהבין זה מהו מיני' ובי', יובן זה ממה שאנו רואים באדם למטה שיש חצר הכבד המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון, וכמ"ש בזהר ע"פ יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים שזהו כדוגמת הקרומא דפסיק במעוהי דבר נש, והנה אנו רואים שאע"פ שהקרום מפסיק, אעפ"כ אינו הפסק גמור, שהרי המחשבה שולט על הרגל שהוא למטה מן הפרסא כמו על היד שלמעלה מן הפרסא, ולכך כשיש לו כאב בראש מקיזין לו דם ברגל לפי שאינו הפסק גמור, וכך למעלה באצי' אעפ"י שיש שם פרסא המפסיק מ"מ אינו הפסק גמור אלא איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון כו'.