שמט

למעלה כיון שעלה ברצונו שיתהווה עולמות תומ"י נתהווה, וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה כו', וזהו מ"ש בע"ח שאוא"ס מאיר בכתר בבחי' קירוב כו'.

והנה בבחי' חכמה מאיר ג"כ בבחי' קירוב לפי שחכמה הוא כח מ"ה בחי' ביטול ואין אוא"ס שורה אלא בבחי' ביטול לפי שבחי' אוא"ס הוא בחי' איך דכולא קמי' כלא חשיב, אשר הכלי לגילוי זה הוא בחי' החכ' שנק' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, והיינו שבחכמה מושג איך דכולא קמי' כלא חשיב. אבל בבחי' בינה אינו מאיר אלא בריחוק לפי שבינה הוא בחי' השגה, וכיון שהוא בחי' השגה, ובאוא"ס אמרו דלית מח' תפיסא בי' כלל, ע"כ שאינו מאיר שם בקירוב וכמו למשל שאנו רואים באותיות החותם שע"ג אבן טוב שמחמת בהירות האבן טוב אין יכולים לקרוא את האותיות, אלא כשחותמים בהחותם ע"ג שעוה כו', שהאותיות מתרחקים מהאבן טוב אז הם יכולים לקרות אותם, וכך לפי שבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב לכן שם הוא ביטול ההשגה כו' וכמ"ש מה פשפשת כו', רק בבינה שאינו מאיר בקירוב כ"א בריחוק אזי יוכל להיות שם השגה באוא"ס כנ"ל. ולכן החכ' נק' ראי' ובינה נק' בחי' שמיעה, והחילוק שבין ראי' לשמיעה כי ראי' היא בבחי' קירוב ושמיעה הוא מרחוק, וע"כ אמרו אינו דומה שמיעה לראי' כי אע"פ ששומע את הדבר ומאמין שהוא כן אעפ"כ אינו דומה לראי' לפי שהוא מקרוב כו'. ולכך בינה מקננא בכורסייא, לפי שבבינה מאיר בבחי' ריחוק ע"כ הוא יכול להיות מקור לעולמות בי"ע שהוא בריאה יש מאין בחי' נפרד כו', אבל חכ' שמאיר שם אוא"ס בבחי' קירוב ע"כ מקננא באצי' כי לשון אצילות הוא לשון ויאצל מן הרוח, ומלשון אצל וסמוך כו' שמאיר שם בבחי' קירוב, וע"כ כתר וחכמה נרמזים באות א' באות יו"ד כי קוצו של יו"ד הוא בחי' כתר ויו"ד עצמו הוא בחי' חכמה לפי שבכתר וחכ' מאיר אוא"ס בבחי' קירוב כו', אבל בינה נרמז באות אחר באות ה' כנ"ל, וגם אות ה' הוא בבחי' התפשטות אורך ורוחב בחי' השגה, אבל יו"ד היא נקודה אחת בחי' ביטול.

ג) ומעתה י"ל מ"ש שמבינה לז"א אינו מאיר רק דרך חלון. הנה אנו רואים למטה באור השמש כשמאיר על הארץ הוא מאיר בהתפשטות והתרחבות, אבל כשמאיר בבית אינו מאיר רק דרך חלון שנתצמצם האור כו' ואינו מאיר בכל חלקי צדדי הבית רק דרך חלון כו'. ועוד יובן זה יותר ממה שאנו רואים כשאדם לומד איזה הלכה כמו אלו כשרות ואלו טריפות כו' יש בזה ההלכה התפשטות והתרחבות השגה מפני שבזה האופן הוא כשר ואם לאו הוא טריפה, אבל אח"כ כשצריך לפסוק את הדין אומר כשר כו' בלי שום טעם כלל ונתצמצם מכמו שהי' בשכלו שהי' בהתפשטות. וכך יובן למעלה מה שמבינה לז"א אינו מאיר רק דרך חלון דהיינו שנתצמצם האור מכמו שהי' בבינה ולכך נק' זעיר אנפין, דהנה יש