של

להנחיל אוהבי יש, וכדי להיות עוה"ב זהו ע"י צמצום דיו"ד, כי גם העוה"ב אין ערוך לך כו'. ובה' נברא העוה"ז יובן ממה שכדי שתוכל שרה להוליד הוסיפו לה ה"א, והלא היו"ד גבוה יותר, אך שרה ל' שררה בחי' מל' ואם הי' ע"י יו"ד מחמת ריבוי הצמצומים הי' נמשך יניקה לחיצונים, אבל עוה"ב צ"ל דוקא ביו"ד, וכמו שער באשה ערוה, ולמעלה עיקר ההמשכות הוא ע"י שערות דוקא, קדושה תלוי בשערי ואבא יונק ממזלא, והנה מתחלת הבריאה הי' מחמת כי חפץ חסד הוא, אבל עכשיו באתעדל"ת תליא מילתא, והינו ע"י לעבדה בה"א ולשמרה בה"א רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת, ב' ההי"ן ה' ראשונה עוה"ב, שעוה"ב נברא ביו"ד, אבל עצם העוה"ב היא בחי' ה' עילאה, וה' אחרונה בהבראם בה' בראם, וזהו כל הנשמה תהלל ל' בהלו נרי, י"ה היינו מה שביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז.

ד) אך עדיין צ"ל מהו כל הנשמה דוקא הלא יש נר"נ ומהו נשמה דוקא, אך הנה נשמה ל' נשימה ל' אשום ואשוף, פי פערתי ואשאפה, ופי' אשום ואשוף הו"ע רצו"ש, כי שאיפת ההבל הוא ברצו"ש דוקא, ויובן ענין ההבל, ממ"ש הבל הבלים, ששה הבלים נגד וי"ב, והבל הז' היינו הכל הבל נגד יום השבת, וכמו"כ מותר האדם אין כי הכל הבל שמותר האדם וכן הבל דשבת הגם שהוא מבחי' אין היינו והחכ' מאין תמצא מ"מ לגבי אוא"ס נק' בשם הבל, וכדי לקבל הבל זה הוא ע"י רצו"ש, וענין הרצוא הוא המס"נ בק"ש שהוא מסירת הרצון, שנפש פי' רצון כמו אין נפשי פרש"י ז"ל אין רצוני, והיינו שיבטל כל הרצונות ולא יהי' לו כ"א רצון פשוט לאלקות מי לי בשמים כו' וכל מה שעמך לא חפצתי כ"א אותך, והוא ע"י ההתבוננות איך שהכל שלו, וכמ"ש לי הכסף ולי הזהב, שהכסף טבעא ודהבא פרי, והגם כי הזהב הוא ביוקר יותר ולא נברא זהב אלא לבנין בהמ"ק, מ"מ כסף וזהב הם חו"ג והנהגת העולמות הוא ע"י כסף דוקא, בחי' חסד כי אמרתי עולם חסד כו' מכלכל חיים בחסד, ולע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו, משא"כ עכשיו, ולכן כסף טבעא, והנה שורש כסף וזהב שהם חו"ג הם בטלי' בתכלית כמ"ש לך ה' הגדולה כו', וגם למטה נוטל מזה ונותן לזה לפי שהכל שלו אשר עי"ז יבוא למסור הרצון לו ית' שלא יהי' לו כ"א רצון פשוט לאלקות כו', וע"י מס"נ זה ממשיך למעלה צמצום היו"ד להיות ביו"ד נברא העוה"ב, ואיתא בס"י אם רץ לבך שוב לאחד, היינו ודברת בם בד"ת, ועי"ז ממשיך להיות בה"א נברא העוה"ז, כי הה"א הוא ג' קוין וע"י תומ"צ ממשיך הקוין כו', וזהו שע"י הנשמה בחי' הנשימה ברצו"ש תהלל ל' בהלו י"ה היינו בחי' היו"ד שבו נברא העוה"ב והה"א שבו נברא העוה"ז כו', וזהו ה' צלך שכמו הצל עושה כל מה שהאדם עושה כו', כמו"כ ע"י רצו"ש [של] האדם נמשך בחי' יו"ד ה"א דש' הוי' כו'.

ה) ומעתה צ"ל מ"ש כי אתה נרי שמשמע שהוא ית' הוא המאיר לנש"י, והענין דהגם שנשמת האדם היא נר הוי' שעושין וממשיכי' בחי' י"ה כנ"ל, מ"מ כדי שיוכלו להמשיך צ"ל כח ע"ז מלמעלה, דהנה כתיב מום בו כו', פי' כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא שכמו האבר הוא כלי להשראת הנפש, כמו"כ המצות הם כלים להשראת אלקותו ית', וכשהאדם פוגם במ"ע או מצות ל"ת עי"ז נעשה פגם בהאבר שז"ע מום שמחוסר אבר שאינו נמשך מהנפש הכח והחיות של