שכג

א' בדרך גלוי וידוע לפניו שאינו מתלבש כלל בידיעה זו רק שהוא ידוע מאליו וממילא.

ובזה תירץ רבינו ז"ל מה שלכאו' הידיעה שמבין מחשבת כל הנבראי', הוא למעלה כמו מחשבות זרות כי האדם יכול לחשוב דברי הבאי, ואף גם כל מחשבות הנבראי' לעוצם פחיתותם נק' למעלה דברים זרים א"כ הם כמו מחשבות זרות חלילה, ותירץ שאין זו בחי' התלבשות המח' כלל כ"א שהוא בדרך גלוי וידוע, וכמו שמצינו שטעו אחי יוסף במה שדימו שיוסף הוא איש פשוט מפני שראו אותו עוסק בדברי העולם, כי הם בחרו יותר להיות רועי צאן מפני שלמלאכת רועי צאן אינו נצרך המח' כלל ולכן הי' המחשבה פנוי אצלם מהמלאכה והיו יכולים להיות תמיד מרכבה לאלקות, אבל את יוסף ראו שהוא עוסק בדברי העולם ולכן דימו שהוא באמת איש פשוט ואינו מרכבה כלל, אבל באמת טעו בזה והיינו מפני כי אצלם מפני כי שרשם הוא מעולם הבריאה לכן אם היו עוסקים במו"מ בדברי העולם הי' המחשבה מדברי העולם מעכב לבלתי יהיו יכולים להיות בבחי' מרכבה, אבל יוסף מפני שהי' מאצי' וגם באצי' גופא הי' מבחי' גבוה מאד לכן לא הי' המחשבה מדברי העולם מבלבל אותו כלל, וזהו שאמר יוסף לאחיו התחת אלקים אני, פי' הרי אני למעלה מבחי' שם אלקים מל' דאצי' ולא התחת שם אלקי' כמו אתם. ועד"ז יובן למעלה בענין גלוי וידוע אף שזהו מחשבות האדם אעפ"כ אינם נק' חלילה בשם מח' זרה למעלה כלל כמו שלגבי יוסף לא היו המחשבות מדברי העולם מבלבלים (וזהו שפעל הבעש"ט ז"ל בסוף ימיו שאף שהי' למטה בעוה"ז הגשמי לא יהי' לו שום סתירה כלל להיות ג"כ בעולמות עליונים, וכנודע ממה שבליל ש"ק הי' ב' שליש למעלה ושליש אחד למטה ובשאר ימי החול בהיפוך כו'). וזהו קדוש קדוש קדוש ה' צבאות פי' כדי להיות ה' צבאות זהו ע"י שיהי' תחלה ג"פ קדוש, לפי שהוא ית' קדוש ומובדל ואינו מתלבש כלל כ"א גלוי וידוע כו', לכן צ"ל ג"פ קדוש עד שיהי' ה' צבאות אות הוא בצבא שלו כו'.

ג) והנה כתיב כי בי"ה ה' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז, פי' עוה"ב הוא מ"ש להנחיל אוהבי יש קנה חכ' קנה בינה גימ' יש. ולהבין זה הנה כתיב אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, ולכאו' הלא כתיב