שכב

כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי, הרי כי נק' הקב"ה נר שמאיר לישראל שזהו שאומר דוד בחי' מל' שורש נש"י אתה נרי הוי'. אך הענין יובן בהקדם ענין מ"ש כל הנשמה תהלל י"ה (ומה שהקדים רבינו ז"ל בפסוק כל הנשמה מפני כי עליית המל' בבחי' אמי הוא בינה, ונשמה הוא ג"כ בחי' בינה כמ"ש ונשמת שדי תבינם לכן הקדים בפסוק זה) פי' תהלל הוא מל' בהילו נרו על ראשי שהוא ל' הארה, דהנה התהוות כל העולמות הוא מהארה בעלמא שלכן אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנבה"ע שאין בו ית' שום שינוי מפני שלא כמו שהנשמה מחי' את הגוף הקב"ה מחי' את העולם שהנשמה מחי' את הגוף היא מתלבשת בתוך הגוף ולכן היא מתפעלת ממקרי הגוף, אבל הקב"ה אינו כמו הנשמה שאינו מתלבש כלל, ולכן אינו פועל העולם בו ית' שום שינוי שזהו מ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם שלא כמו באדם הנה הנפש מתלבש מהמחשבה שהמח' הוא מלביש את הנפש וכאשר האדם חושב מח' אחת אינו יכול לחשוב מחשבה אחרת כ"א שיפשוט תחלה את המחשבה זו וילבש אח"כ המחשבה השני', אבל למעלה הנה לא כמחשבותיכם מחשבותי שאינו מתלבש כלל בהמח', ולכן אני ה' לא שניתי כלל ואתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא אחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכלל כו', וזהו מ"ש נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך, פי' נפלאותיך הוא בחי' כתר ומחשבותיך חכ' אין ערוך אליך לעצמיותו ית', כי הוא ית' למעלה מבחי' כתר וחכ' כו'.

ב) ובזה יובן ל' רז"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם, וכיוונו בלשון ידוע שידוע לפניו ממילא ואינו בבחי' התלבשות בבחי' המחשבה, שזהו מ"ש הרמב"ם שהוא היודע והוא הידוע והוא הדיעה עצמה, פי' כי יש ב' בחי' דעת ד"ת וד"ע, ד"ת הוא הדעת המאיר בע"ס שזהו הוא היודע שהידיעה היא מחמת בחי' ההתלבשות בע"ס, והוא הידוע הוא בחי' ד"ע שכולם נסקרים בסקירה אחת, ואעפ"כ גם בבחי' דעת עליון זה ידוע לפניו הכל בפרטיות, וכמשארז"ל בר"ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שידוע לפניו כאו"א בפרטיות כמו בני מרון, ולמדו זה מפסוק היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ופי' היוצר יחד לבם הוא מה שנסקרים לפניו כולם בסקירה אחת, והמבין אל כל מעשיהם הוא שכאו"א נזכר לפניו בפרטיות, והיינו אף שנזכרים לפניו כל באי עולם כבני מרון בפרטיות וכמ"ש בדה"א ך"ח ט' כי כל מחשבות לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין, וארז"ל בב"ר עד שלא נוצרה המחשבה בלבו של אדם גלוי וידוע לפניו ית', אך כ"ז הוא בסקירה