שיט

דהיינו שהם ממשיכים בחי' בינה במדות וכיון שהם יכולים לחבר בינה במדות, ע"כ ששרשן גבוה יותר, והיינו ששרשן מבחי' ח"ע שהוא בחי' הוי' וע"כ הם יכולים לכוון הלכה על אמתתה שהיא בחי' הוי' כו' שזה"ע אמת לאמתו. ושבט לוי שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, והיינו כי לוי הוא כמ"ש הפעם ילוה שהוא לשון חיבור והתקשרות, וע' בד"ה יהודה אתה בת"א פ' ויחי, שראובן ושמעון הוא בחי' ראי' ושמיעה, ב' קוין ימינא ושמאלא, והם ב' פרשיות דק"ש שמע והא"ש חו"ג, ולוי הוא בחי' אמת ויציב והיינו בחי' ט"ו ווי"ן דאמוי"צ, שהוא"ו הוא בחי' התקשרות כו', ונת' לעיל בענין הלכה כדברי המכריע שהוא"ו הוא בחי' אות אמת כו'. ובעבודה בחי' לוי ילוה אישי זהו עסק התורה, ולכן יצא ממנו משה שע"י ניתנה התורה (ע' בת"א בד"ה וללבן שתי בנות בענין שלוי הי' בבחי' ביטול שגבוה מהדבור ולכן יצא ממנו משה שהי' כבד פה). וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה נאוו לחייך בתורים שהתורה היא ממוצעת וזהו בחי' נקודת הסגול שהיא למעלה בחי' סגולתא, שבסגולתא הנקודה האמצעית היא למעלה והיינו בחי' קו האמצעי בחי' בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה. ובזה יובן מה שצורבא דמורי הוא משבט לוי או משבט יששכר, והיינו כי לוי הוא בחי' קו האמצעי שמחבר ב' הקוין דימין ושמאל שזהו כמו מכריע, וכמו שהלכה כדברי המכריע וכמשנת"ל ס"ב, וכמו"כ משבט לוי מכוונין הלכה מבחי' אמת לאמתו להיותו מבחי' ומדרגה זו, וישכר לפי שמחברין בינה לעתים כנ"ל. אך זהו ע"י הביטול דוקא וכמ"ש בת"א בד"ה וללבן שתי בנות שהפעם ילוה הוא בחי' הביטול ע"ד לויתן ביטול דנוני ימא בחי' עלמא דאתכסיא, שהוא בחי' ביטול גבוה מאד, וע' בלק"ת פ' שמיני בד"ה לויתן זה יצרת, ובישכר נאמר ג"כ ביום השני הקריב נתנאל בן צוער כו', והיינו ע"י שהקדים מקודם בחי' שבט יהודה שיהודה הוא בחי' הודאה בחי' ביטול ועי"ז אח"כ יכול לכוין ההלכה כו'.

[ט] ה) והנה דוד המלך שכיוון ההלכה אעפ"י שהוא משבט יהודה היינו לפי שהי' מרכבה לבחי' המל', וכמו שתירץ המהרש"א בחדא"ג שהי' עצמו מלך שענין המלוכה היא בחי' רוממות והתנשאות, ומ"מ הי' בבחי' ביטול מאד שקרא עצמו דומם ועפר כמ"ש אם לא שויתי ודוממתי וזהו ע"ד ונפשי כעפר לכל תהי' ועי"ז פתח לבי בתורתיך, לכן זכה שיכול לכוין ההלכה לאמתתה היינו בחי' אמת לאמתו כו'.

וזהו שאומרים בחול מזמור לתודה, אבל בשבת אומרים השתחוו לה' בהדרת קדש ר"ת קבלה, והנה בפי' קבלה יש לפרש ב' פירושים, א' שהוא בחי' פנימי' התורה, והב' היא לשון קבלה שמקבל ונקלט בתוכו ממש, וכלשון שארז"ל קיבלה