שה

ד) והנה להבין למה שייך הלכה לבחי' שם הוי' (ע' בד"ה כי ביום הזה יכפר השני ס"ב בלק"ת פ' אחרי), הענין הוא דהנה כתי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו' ומוקמינן שבד"ת הכתוב מדבר שא"א לומר שקאי על ק"ש שמיירי בה, דא"כ למה כתיב בשבתך בביתך כו', שהרי ק"ש אינה אלא פעמיים ביום שחרית וערבית, אלא עכצ"ל שהוא קאי על ד"ת, וא"כ צ"ל זה גופא למה נאמר והיו הדברים האלה שהפי' הפשוט הוא שהוא קאי על ק"ש, אלא ודאי שק"ש וד"ת א' הם.

והנה להבין זה ילה"ק מ"ש בפ' ראשון דק"ש שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד כו', שהרבה מפרשים הקשו למה כתי' ג' שמות הוי' אלקינו הוי' הל"ל הוי' אלקינו אחד, ותי' הרוקח שג' שמות אלו מורים על מ"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי', אני ראשון היינו קודם הבריאה שהי' לבדו הוא וכמו שארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, ואני אחרון הוא מה שיהי' לע"ל שיהי' ג"כ ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא (בישעי' סי' ב') שהוא מה שיהי' לע"ל גילוי אוא"ס באופן אחר שיהי' נו"ן אלפים יובלות ויהי' ביטול עולמות שלא בערך מכמו שהן עתה, ומבלעדי אין אלקים זהו באמצעיתא שאפי' עתה שנראה העולם ליש ודבר נפרד מ"מ אין זה העלם והסתר רק לפנינו, אבל לגבי עצמותו אין דבר מסתיר כלל, וזהו ענין ג' שמות הוי' אלקינו הוי' שהוא בחי' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי', הוי' הוא בחי' אני ראשון, ואלקינו הוא באמצעיתא ולכך כתיב אלקינו ולא כתיב אלקים לפי שהמכוון מבריאת העולם הי' בשביל ישראל וכמ"ש רז"ל במד"ר ע"פ בראשית ברא בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנק' ראשית וכמ"ש קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. ואחד הוא מורה שכל הג' בחי' הנ"ל הם אחד ממש לפי שאני הוי' לא שניתי כלל בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וכל הג' בחי' הנ"ל שוין לפניו כו'. והטעם לזה לפי שברוך שם כבוד מלכותו שזה שנתהווה עולמות הוא רק מבחי' שם