דש

הדברים האלה שהי' כלול ב' הבחי' של אוסרין ומתירין בבת אחת בלי התחלקות ביניהם כו'.

ובחי' זו נתגלה בחג השבועות ע"י שסופרי' תחלה מ"ט יום שמבררים נה"ב וממשיכים מ"ט שע"ב אזי בחגה"ש נמשך שער החמישים דבינה וע"כ בו ניתנה תורה שבו נכללו כי הדברים האלה בחי' מט"פ טמא ומט"פ טהור. וזהו כל הדברים, כל היינו בחי' שער החמשים דבינה, שבחגה"ש מתגלה בחי' זו ולכן נק' שבועות ע"ד מזוקק שבעתים שבו כלולים כל שבע שבועות דספה"ע, וזהו שארז"ל במד"ר פ' יתרו ס"פ ך"ח ע"פ קול גדול ולא יסף ר' יוחנן אומר קול אחד נחלק לשבעה קולות, והיינו כי קול גדול נק' הבינה שבה מאיר ע"ק שנק' גדול כמ"ש ולגדולתו אין חקר שלגדולתו העצמיות אין חקר, וע"ד משרז"ל גבי אברהם שעשה משתה גדול, גדול העולמים הי' שם, וקול זה נחלק לשבעה קולות היינו שבעה מדות.

ג) ועתה צ"ל א"כ כיון ששני הבחי' הם דברי אלקים חיים ויש להם שרש למעלה א"כ למה הלכה כב"ה דוקא, ואם יעשו אח"כ כב"ש כמו בצרת הבת חייב כרת כו', וכן איתא בגמ' פ"ק דנדה ד"ו סע"ב וד"ט ע"ב מעשה ועשה רבי כר' אליעזר, לאחר שנזכר אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק, והוינן בה מאי לאחר שנזכר אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר"א אלא כרבנן בשעת הדחק היכי עביד כוותי', אלא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וכיון שנזכר דלאו יחיד פליג עלי' אלא רבנן פליגי עלי' אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק, אבל אם הי' אתמר בפי' דאין הלכה כר"א לא מהני שעת הדחק, ולכאורה אינו מובן זה כיון שאלו ואלו דא"ח א"כ מאי אולמי' דהאי מהאי. והנה הגמ' נותן טעם למה הלכה כב"ה מפני שנוחין ועלובין הם, ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לב"ה, וע"כ הלכה כמותו, וגם זה אינו מובן מאי נ"מ להלכה אם הם נוחין ועלובין אם לאו, שלכאו' פסק ההלכה לפסוק כמותו שייך למי שהוא משיג עומק הסברא על בורי' יותר, ולכאו' זהו שייך למי שהוא חריף יותר יכול להשיג האמת יותר, וא"כ כיון שב"ש מחודדין טפי הי' ראוי לקבוע הלכה כמותם ומאי נ"מ במה שב"ה נוחין ועלובים לענין הלכה.

אך הענין הוא דהנה ילה"ק מ"ש רז"ל בסנהדרין דצ"ג ע"ב שדואג אמר על דוד ו' מעלות לפני שאול כמ"ש בש"א סי' ט"ז פסוק י"ח ויען אחד מהנערים (היינו דואג כמארז"ל שם) ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו ולא נתקנא בו שאול כי אמר כולם איתנהו ביונתן בני, וכיון שאמר לו וה' עמו חלש דעתי' ואקני בי', כי דרשו רז"ל שם שז"ש וה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ ע"ז נתקנא בו לפי שאפי' בדידי' לא הויא כו', מזה משמע שהלכה שייך לשם הוי' דוקא שהוא למעלה מבחי' שם אלקים חיים, כי אלקים חיים הוא בחי' בינה שהיא מקור לעולמות אם הבנים מדות דאצי' שהיא בחי' ממכ"ע, משא"כ הוי' הוא בחי' סוכ"ע כי הוי' הוא בחכ' והלכה הוא נמשך דוקא מבחי' שם הוי' כו'.