רצט

מלמעלה למטה להיות יברכך הוי' שהוא ז"א כו', והוא כעין ציווי (וכענין מ"ש ותגזור אומר ויקם (באיוב סי' ך"ב פסוק ך"ח) צדיק מושל ביראת אלקי') ע' בביאור מאמר הזהר פ' בלק דקפ"ז ע"פ המלאך הגואל דתקס"ב בענין יברך את הנערים, ועד"ז רצה יצחק לברך את עשו וזהו שאמר ואברככה לפני הוי', שהמכוון הוא להיותו בבחי' שלמעלה מן הכלים ע"כ מצוה על הכלים והאורות יברכך כו'. אך כדי שיבוא לבחי' זו שיהי' למעלה מן הכלים זהו דוקא ע"י מס"נ בק"ש, וז"ע שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' שע"י שאו ידיכם ב' ידות הם שמע ובשכמל"ו, כמ"ש בלק"ת בד"ה צאינה וראינה, שהוא בחי' למסור נפשו באחד, ובשכמל"ו ז"ע בע"כ אתה חי, ועי"ז וברכו את הוי' בדרך ברכה והמשכה מלמעלמ"ט.

ועד"ז הי' ענין רשב"י שהי' תמיד בבחי' ביטול, לכן ע"י עסק תורתו המשיך ירידת הגשמים כעין ההמשכה שע"י ברכה דיצחק שהיא למעלה מן התפלה כו', ואפ"ל שדוקא רשב"י לפי שחיבר סתים וגליא שהם ב' הבחי' שבממוצע דתורה כנ"ל שעז"נ ואהי' אצלו אמון, ולכן איתא במד"ר פ' נח ר"פ ל"ה בענין הקשת שכתיב זאת אות הברית כו' לדרת עולם, לדרת חסר כתי' פרט לשני דורות שלא הוצרכו לקשת, וא"ר חזקי' דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רשב"י, והיינו כי הקשת הוא אות ברית על הנהגת העולמות גם כשלא אכשיר דרי כו', ושני דורות הנ"ל לא הוצרכו להקשת שהמשיכו ע"י עסק תורתם, וכמארז"ל בסנהדרין בחלק שבימי חזקי' בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו ע"ה, ורשב"י המשיך ג"כ ע"י עסק תורתו מלמעלמ"ט כנ"ל.

אך ענין ההעלאת מ"ן של החברייא ששיבחו אותו בעסק תורתו הוא בכדי להגביה את נשמת רשב"י, לפי שהחברייא שרשם הי' מבחי' שם ב"ן והוא הי' שרשו מבחי' ש' מ"ה, והנה גם החכמה עילאה בחי' כח מ"ה הוא ג"כ אין ערוך לאור א"ס כנודע מענין כולם בחכ' עשית, ומענין והחכ' מאין תמצא, שכמו אחד שמוצא מציאה שאינו יודע מאין באה היא לו, כך התהוות החכ' מאוא"ס ב"ה הוא ע"ד מציאה שזהו פי' והחכ' מאין תמצא שהתהוות החכ' מבחי' אין זהו ע"ד מציאה כו', לכן ע"י השבחי' ששיבחו את רשב"י בעסק תורתו העלו אותו לקשרו באוא"ס ב"ה שישרה אוא"ס בחי' דבר הוי' שהוא מבחי' מדבר כנ"ל בעסק תורתו, וזהו ע"ד והחיות נושאות את הכסא, שמגביהים את בחי' הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לאוא"ס שלא אדם הוא כנודע, ע' מזה בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, וכמו ענין האבות הן הן המרכבה שמגביהי' חו"ב, והכח שיש לז"א להגביה חו"ב להיות חו"ב ממו"ס נפקא וז"א בעתיקא אחיד ותליא כמ"ש באד"ז, וכמו"כ שורש ב"ן ג"כ גבוה מבחי' מ"ה, לכן יכולים להגביהו כו'.