רצג

לשעה, והטעם הוא לפי שה"א גדולה לאה, פי' ה"א גדולה הוא בחי' בינה מקבלת מע"ק ולכן הוא לעולם, משא"כ ה"א קטנה מל' מקבלת מז"א ולכן הוא רק לשעה, וז"ע שהתפלה היא ג"כ רק חיי שעה. אבל התורה היא בחי' חיי עולם, ולכן אנו מברכים בברכת התורה וחיי עולם נטע בתוכינו, וכן אומרים בקדושת ובא לציון ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם כו', וע' מזה בד"ה ויתן אל משה (ך"ז) בשם הכוונות והרמ"ז.

וענין ההעלאת מ"ן שע"י התפלה יובן ממש"נ במ"א בת"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה שהוא כמו שמביאין למלך דבר חדש בכדי שיפנה אל בקשה הקטנה והנמוכה לגבי מעלת ומדרגת המלך דכתי' לב מלכים אין חקר, וע"י הדבר חדש ההוא ממשיך לב המלך כמו ע"י צפור המדברת הגם שבנ"א מדברים בבינה יתירה יותר רק שזה אינו חידוש שהאדם הוא מדבר, אך מצד החידוש שגם הצפור שהיא בעל חי תדבר עי"ז ימשיך ויעורר לב המלך שיפנה לבקשת ההדיוט. וכמו"כ יובן למעלה שהרי כלליות כל השתלשלות העולמות דבי"ע אינו ערוך כלל לגבי אוא"ס מהו"ע ית' ולא אפי' כטפה לגבי ים אוקיינוס, שהרי אמר ר"י יכולני לשער כמה טיפות יש בים, הרי יש איזה קצת ערך, וגם הטיפה היא מים, והים הוא מים רק שזה טיפה אחת והים הוא מים הרבה מ"מ הם מהות אחד, אבל נבראי' לגבי הבורא ית' הם אין ערוך לך ממש, ושורש התהוות והנהגת עולמות הנבראים הוא ע"י כלי המדות דאצי' הנק' ז"א, וכמאמר אלי' חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא כו' כולא לאחזאה איך מתנהג עלמא, וע' במאמר הזהר ע"פ והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו כהדין טיקלא כו' בזח"א פ' וירא דק"ט ע"א, והת"י תרגם בתחבולותיו בחוכמתי' יעו"ש, וע' פרש"י באיוב סי' ל"ז ע"פ והוא מסיבות, וכיון שלפום עובדיהון דב"נ נמשך מניעת המטר מחמת שלא אכשיר דרא כו' צריך לעורר רחמים רבים מבחי' שלמעלה מן המדות. ואיך יגיע לזה, הלא אין ערוך לך וכנ"ל אלא זהו ע"י רשפי אש ובירור נה"ב, שגם הנה"ב ישוב לאהבת ה' וכמארז"ל בכל לבבך בשני יצריך. וזהו ע"י הקדמת שתים לפני' לפני ק"ש שאומרים והאופנים וחיוה"ק ברעש גדול איך שהאופנים הם בטלי' לאוא"ס ועי"ז מתעורר גם הנה"ב כי שרשו משמרי האופנים כו', וע"י ההתבוננות איך שהמקור ושורש שלו בטל עי"ז יגיע הביטול גם לנה"ב ג"כ להיות בכל לבבך בשני יצריך כו'.