רצ

וכל בניך למודי הוי' שהוא בחי' תפלה שעיקר התפלה הוא בחי' ברוך אתה הוי', ולכן נק' למודי הוי', ופי' בניך הוא בחי' ההתבוננות בינה בן י"ה, וע"י התפלה נעשה בחי' ארץ ואח"כ בארץ מלובש כח הצומח להצמיח, כי התורה בלא תפלה היא כמשל הגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל, כ"א תחלה צ"ל בחי' וכל בניך למודי הוי' בחי' תפלה מפתחות החיצוניות ואח"כ הוא בחי' ורב שלום בוניך הוא בחי' התורה מפתחות הפנימיות כו'.

[ומה שעיון תפלה הוא בכלל גמ"ח זהו להיות גומל נפשו איש חסד, שעי"ז מחבר שורש ומקור הנשמה דהיינו בחי' א' כלליות הנשמה בדם להיות נק' אדם והארץ נתן לבנ"א שה"ע הרצוא ואז יוכל להיות השוב ההמשכה בחי' מאמר א' בט' מאמרות ע"י תורה וגמ"ח].

יו"ד) וזהו כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ, שמיד כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ, פי' מיד כי תבואו להיות נק' בחי' ארץ הוא בחי' הרצוא ליכלל וליבטל אליו ית' וכמארז"ל למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, אזי מיד ושבתה הארץ בחי' נייחא, כי הנה הארץ הי' תחלה ארץ כנען, וצ"ל מפני מה הי' תחלה ביד כנען דוקא. הנה כתיב מי יתן טהור מטמא שהטהור בא מהטמא דוקא וכמו אברהם שיצא מתרח דוקא, והענין הוא כי ע"י חטא עץ הדעת נעשה עירוב טוב ורע וכמו שארז"ל בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא שעי"ז נתערב טו"ר, ועיקר עבודת האדם הוא לברר הטוב מהרע ולהעלות את הטוב ולדחות את הרע, ולכן הי' א"י תחלה דוקא ביד כנען שהוא טמא דהיינו בחי' עירוב טוב ורע, וכי תבואו אל הארץ אזי תוציאו הטוב מן הרע המעורב בה, וזה כמשארז"ל ראוי' היתה בת שבע לדוד משימ"ב אלא שאכלה פגה והקשו בזהר פ' נח דע"ג ע"א וע' במק"מ שם, א"כ כשהיתה ראוי' לדוד מפני מה היתה אשת אורי' תחלה, אלא שזהו כמו ע"ד שהיתה א"י תחלה בידי כנען, והעיקר הוא להוציא בחי' הטוב מן הרע, וכמו"כ הי' דוד צריך להוציא בת שבע מתחת אורי' דוקא, ע' במק"מ שם שזהו דלא כמ"ש בסבא דמשפטים. וזהו כי תבואו אל הארץ שהוא בחי' רצוא אזי מיד ושבתה הארץ שהוא בחי' נייחא כו', והיינו מפני שמוציאין אותה מבחי' כנען שהוא ארור, וכמו מי שהוא בשבי' הנה כאשר מוציאין אותו מהשבי' אין לו שמחה יתירה ע"ז, כך הוא בחי' השמחה בארץ כאשר מוציאין אותה מבחי' כנען להיות בחי' א"י, ואז אח"כ כשתהי' בבחי' ארץ שהיא בחי' רצוא ע"י מדרגת התפלה אזי אח"כ שש שנים תזרע שדך שהוא בחי' שיתא סדרי משנה, ושש שנים תזמור כרמך הוא בחי' תלמוד, וזהו בחי' הזריעה, ואח"כ הוא בחי' הצמיחה, ואח"כ בשנה השביעית שבת