רפט

שתים לפניה וא' לאחריה ובערבית שתים לפני' ושתים לאחרי' הרי ז' ע"ש הכתוב שבע ביום הללתיך, ואח"כ הוא בחי' ק"ש, ואח"כ תפלה הוא בחי' רצוא ליכלל וליבטל אליו ית', והוא ע"י התבוננותו בתפלה איך שמלכותך מלכות כל עולמים שכל התהוות העולמות הוא מבחי' מלכותך לבד, ובי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז, אין ערוך אליך לגבי עצמותו ית', ואי לזאת לאיזה יחפוץ יותר אם למה שנברא מב' אותיות או לבחי' עצמותו ית', אשר ע"י התבוננות זאת יבא לבחי' חפיצה וחשיקה בבחי' רצוא ליכלל וליבטל אליו ית', ואז הוא בחי' ארץ שלמה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה. וזהו מעלת התפלה ולואי שיתפלל כו' כי ע"י התפלה נק' כנס"י ארץ, ובבחי' הארץ הלזה מלובש כח הצומח שכשזורעין בה הגרעין הוא המצות להיות מצמיח ישועות שהוא בחי' המצוה כמו שהיא למעלה.

ובזה יובן מה שמצינו בברכת המצות מקצתן בעל ומקצתן בלמ"ד, והיינו כי יש מעלה בארץ על בחי' המצוה עצמה, כי המצוה שהיא הגרעין לא יצמח ממנה כלום בלא הארץ, וכמו"כ יש מעלה בבחי' המצוה עצמה שהיא הגרעין שמארץ בלא גרעין לא יצמח הפרי, אבל עיקר צמיחת הפרי הוא מהגרעין שכאשר זורעין גרעין של תפוחים יצמח תפוחים, וכאשר זורעין גרעין מין אחר יצמח מין אחר, הרי כי עיקר הצמיחה הוא מהגרעין, והנה מצד המעלה שיש בארץ שהוא בחי' כח הצומח זהו שמברכין על, שלשון על משמע שאנו גבוהים מהמצוה עצמה, ומצד המעלה שיש במצוה עצמה זהו מה שמברכי' בלמ"ד, שזהו אשר קדשנו הוא בחי' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה הם בחי' נש"י, וצונו שחיבר אותנו לבחי' המצוה שמשמע שהמצוה גבוה והיינו מצד המעלה שיש במצוה עצמה שהיא בחי' הגרעין שעיקר הצמיחה בא מהגרעין כו'.

וזהו וכל בניך למודי הוי' ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך הם הת"ח שעוסקים בבנינו של עולם כי ע"י התורה ממשיכים בחי' מאמר א' בט' מאמרות, וכמו"כ ע"י גמ"ח כי גמ"ח הוא מ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה שהוא ג"כ המשכת בחי' מאמר אחד [לפי שהחסד הוא יומא דאזיל עם כולהו יומין כמ"ש בזהר בענין יומם יצוה ה' חסדו יומם בתוס' מ' כו', ומחמת זה הוא מעלת חסד חפצתי ולא זבח היינו ההמשכה להיות דירה בתחתונים ע"י בחי' החסד, שזהו ממשיכי' ע"י גמ"ח והתורה שנק' תורת חסד] ע' מענין יומם יצוה ה' חסדו בלק"ת בד"ה האזינו השלישי ס"ו. אך מתחלה צ"ל