רפד

אדם, לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע, כמ"ש בסש"ב בשער היחוד והאמונה פ"י), כך הוא ההתהוות שמן הדיבור הוא בחי' נבראי' נפרדים (ופעולת המאמר א' שהי' תחלה מבחי' מחשבה בחי' כלל כדי שאף שנברא העולם ליש ודבר נפרד אעפ"כ יהי' יכול להיות בחי' הביטול בעולם כו'), ועכשיו שנברא בע"מ מבחי' דיבור נעשה העולם ליש ודבר נפרד, ואעפ"כ יש בחי' עולמות שנבראו מבחי' המאמר א' בחי' מחשבה שלא נפרטו אח"כ בבחי' דיבור והם בחי' עלמא דאתכסי', שנודע מענין עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא שנק' ים ויבשה. והנה ארז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים, וההפרש בין ברואים שבים לברואים שביבשה כי הברואים שבים המה מובלעים בתוך הים ואינם יכולים לחיות זולת הים אפי' שעה א', משא"כ ברואים שביבשה אף שהם מקבלים חיות מבחי' הארץ אעפ"כ הם נפרדי' מן הארץ ויכולים לחיות בלא הארץ כמו כאשר הם שטים ע"פ המים, וכך יובן למעלה שיש בחי' מלאכים ונשמות שהם מבחי' עלמא דאתכסי' ונקראים בשם נוני דימא רבא שהם תמיד בבחי' הביטול לאלקות, וכמ"ש במשה כי מן המים משיתיהו שהי' מבחי' עלמא דאתכסי' ולכן אמר ונחנו מה שהי' תמיד בבחי' ביטול, אבל כדי שיהי' התהוות העולם בבחי' יש ודבר נפרד זהו ע"י הדבור, שכאשר נברא ע"פ דבר הוי' נעשה העולם יש ודבר נפרד, ויש בחי' הבחירה לבחור בטוב או להיפוך, משא"כ אם הי' מבחי' מאמר א' בחי' מחשבה לא הי' בחירה כלל.

וזהו כדי ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בע"מ דוקא ולא במאמר א' דאם הי' נברא ממאמר א' לא הי' מציאת נפרדים כלל כ"א הי' הכל בבחי' ביטול במציאות, אבל כשנברא בע"מ בבחי' דיבור הנה מבחי' הדיבור נברא העולם ליש ודבר נפרד, ויש בחי' הבחירה לבחור בטוב, והרשעים שבוחרים ברע הרי הם מאבדין את העולם, וזהו שנברא דוקא בע"מ כי ע"י הע"מ נמצא בחי' הבחירה בעולם והרשעים שבוחרים ברע נפרעין מהם על שמאבדין את העולם שנברא בע"מ כו'. וע"פ הקבלה בחי' הכלל הוא בחי' עולם העקודים ששם עקוד כל האורות בכלי אחד כו' כמ"ש במ"א.

ה) וכדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בע"מ, פי' כי כל עבודת הצדיקים הוא להמשיך בחי' מאמר א' בחי' מאמר הכללי בט' מאמרות שזהו מ"ש ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ שאפי' בארץ שנעשה יש ודבר