רפג

ומאמר דבראשית הוא בחי' כלל של כל הע"מ, שזהו מ"ש את השמים ואת הארץ שידוע שכל אתין שבתורה הם ריבויים, ולכן כשכתי' את השמים בא לרבות כל צבא השמים וכתי' את הארץ בא לרבות כל בחי' ומדרגות הנמצאים בארץ כו' (ע' במד"ר פ"א בפ' בראשית, ר"י שאל את ר"ע, עד ואת הארץ לרבות אילנות ודשאי' וג"ע).

ג) ולהבין היטב ענין כלל ופרט, הנה על בראשית ת"י בחוכמתא שראשית הוא בחי' חכ' כמ"ש ראשית חכמה, והנה אנו רואים למשל שכאשר האדם מחשב השכל במוחו, הנה בשעתא חדא ורגעא חדא יחשוב כל השכל בהברקה אחת, אבל כאשר בא לפרשו לזולתו יצטרך לדבר בזה הרבה, וכ"ש כשיצטרך ללמוד שכל זה עם הקטן יצטרך לבוא שכל זה בדיבורים וצירופי' הרבה מאד כו', כמו"כ יובן למעלה ענין הכלל ופרט שהכלל כולל הרבה מהפרט, ולכן במאמר בראשית כולל כל הפרטי' שנתבאר בט' מאמרות והט' מאמרות הם פרטיות שהוא בחי' צירופי אותיות שבדבור כנודע שיש ך"ב א"ב שהם רל"א זוגות, ויש רל"א שערים המתגלגלים פנים ואחור כו' (ע' בפרדס שער למ"ד הוא שער הצירוף פ"ה, ובסש"ב בשער היחוד והאמונה). והנה מבחי' המחשבה שבאדם שהיא ג"כ בחי' הכלל לא יתהווה כלום שאפי' שכשיחשוב כל היום לא יתהוה כלום כ"א דבר מלך שלטון שכאשר המלך מצווה לעבדיו שיעשו הדבר ההוא הם עושים, וא"כ עפ"י דיבורו יכול להתהוות איזה דבר אבל לא ממחשבתו, אבל למעלה הנה כתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם, שלמעלה כאשר עלה במחשבתו שיהי' מציאת העולם נברא העולם, וכמ"ש בכתבי האריז"ל כשעלה ברצונו לברוא את העולם הנה ע"י מחשבה זו נברא כו' (וע' בלק"ת בד"ה כי ביום הזה יכפר הא' בפ' אחרי בפרק ג' וז"ל וכמ"ש בזהר דבמחשבה אחת ברא (הקב"ה) את העולמות לפי שהוא ית' צופה ומביט עד סוף כל הדורות מראש, וא"כ מיד כשעלו כל העולמות במחשבה להבראות הרי כבר נגמרו ונשלמו בריאתם לפניו ית'), וזהו בחי' מאמר דבראשית שהוא בחי' הכלל בחי' מחשבה שכאשר עלה במחשבתו נברא כל הנבראי', וזהו בראשית נמי מאמר הוא פי' שהוא בחי' מאמר א' מאמר כללי שכולל כל העש"מ. וא"כ צ"ל למה הי' צריך עוד ט' מאמרות פרטיות מאחר שבמאמר א' דבראשית נברא כל הנבראי'. והענין הוא דהנה אם הי' בריאת העולם מבחי' מאמר א' הי' העולם בטל במציאות ולא בחי' מציאת יש ודבר נפרד כלל, כ"א הי' הכל בטל בתכלית כו' ולא הי' שום בחירה כו'.

ד) ויובן זה היטב כי הנה כלל ופרט הוא בחי' מחשבה ודבור, והנה אנו רואים שמחשבתו של האדם היא מתאחדת בתכלית עם הנפש שהיא בחי' לבוש הפנימי של הנפש, אבל בחי' הדבור נעשה נפרד מן האדם, כך הנה יובן למעלה שכאשר הי' בריאת העולם מבחי' מחשבה הי' העולם בבחי' ביטול במציאות, אבל כדי שיהי' העולם יש ודבר נפרד זהו דוקא ע"י בחי' הדבור שבו, שכמו שהדבור הוא נפרד ויוצא לחוץ (והגם שאין לך דבר שחוץ ממנו ית' מ"מ דברה תורה כלשון בני