רעז

ואיש לא ידעה, דהנה כמו שיש איש בקדושה דהיינו אש יו"ד בחי' רשפי אש לאלקות כמו"כ בלעו"ז יש ג"כ בחי' איש כמ"ש איש יודע ציד איש שדה דהיינו בחי' אש זרה לילך אחר תאוות גשמי', אך אשר לא היתה לאיש היינו כמ"ש גן נעול אחותי כלה שנועל' פתחה שלא לילך אחר תאוות גשמי' וכמ"ש ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, דהיינו שיהיו שמורים משס"ה ל"ת דוקא, ואז יכול להיות הקרובה אליו בחי' כלה.

ג) ועתה י"ל מ"ש לה יטמא לה בגינה, דהנה כתי' כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות, והנה ביצ"מ כתי' ועברתי באמ"צ וכתי' ועבר הוי' לנגוף את מצרים, וכן במשה כתי' כצאתי את העיר אפרוש את כפי לפי שהי' מקום גלולים וטנופת וכנ"ל, כך לע"ל כתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה כו' וכתי' אח"כ ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי, לפי כשצריך לברר את הניצוצי' מאדום הוצרך הקב"ה להשפיל א"ע, וזהו וכל מלבושי אגאלתי שצריך ללכלך את הבגדים בדם לפי שכל מברר צריך להתלבש בלבוש המתברר, וכמו למשל במלחמה כשהורגים זא"ז מלכלכים את הבגדים בדם ההרוגים.

אך לכאורה אין זה מובן איך שייך זה למעלה, הענין הוא דהנה כתיב כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה, לבושו הוא בחי' מעשה המצות שהם נעשי' לבושים לנפש לפי ששרש המצות הוא מבחי' סוכ"ע, וכבס ביין לבושו היינו שהלבושים אלו צריך כיבוס ביין, יין הוא בחי' שמחה של מצוה וכמ"ש יין המשמח אלקים ואנשים, לפי שמעשה המצות צריך לקיימן בשמחה, וכמ"ש תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, שצ"ל העבודה בשמחה דוקא, והשמחה נמשך מהתבוננו' זו גופא איך שהמצות הם למעלה מרוב כל, כי כל הוא כמ"ש כי כל בשמים ובארץ, ות"י דאחיד בשמיא ובארעא שהוא בחי' עמוד המחבר געה"ע עם געה"ת, והמצות הם למעלה מבחי' זו כי ג"ע ועוה"ב הוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא וכמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז שהם רק בשני אותיות לבד שכלא חשיבי לגבי עצם כח הדבור כו', וזהו מ"ש הודו על ארץ ושמים, שמים הוא בחי' געה"ע, וארץ שהוא בחי' געה"ת הוא רק הודו לבדו שהוא בחי' זיו והארה כו', אבל וירם קרן לעמו שבנ"י עם קרובו ממשיכים עצמות אוא"ס ע"י המצות ועי"ז עושה המצוה בשמחה, וזהו כבס ביין לבושו, שמכבס מעשה המצות בשמחה של מצוה. ומתחלה צריך עוד כיבוס בדם ענבים סותה, והנה דם